פרשת ויצא
בפרשתנו "ורחל לקחה את התרפים ותשמם בכר הגמל ותשב עליהם" (בראשית לא לד).
במדרש רבה אמרו שרחל לקחה את התרפים מאביה, שעל ידי זה שלא יהיו ברשותו לא יעבוד עבודה זרה. אמנם בזוהר הקדוש מבואר שאותם תרפים היו מעין חרטומים שניתן בהם כוחות נסתרים. ולכן רחל רצתה להחביאם כדי שאביה לבן לא ימצא את יעקב שברח ממנו.
ולכאורה צריך להבין את מהלכה של רחל מדוע לא קברה אותם באדמה, למה ישבה עליהם.
אומר הזוהר כאשר אדם מחשיב את הדבר, יש לדבר שליטה על האדם. אבל אם מזלזל בדבר אין לו שליטה עליו. רחל עשתה חושבים אם אטמון את התרפים באדמה עדיין לבן יוכל לעשות קסמים ולמצאם, אך ע"י שאני אשב עליהם וממלא יתבזו ויושפלו יתבטל כוחם ולא יוכלו להשפיע.
התרפים הם לימוד לשאר כוחות שיש בעולם. אם אתה מחשיב אותם הם יכולים לפעול ולהשפיע עליך. אך אם אתה לא מחשיבו אין בו כוח לשלוט עליך.
חז"ל אומרים על יצר הרע שדומה לשאור שבעיסה. על ידי ביטול בלב שאני מבטל את החמץ, מהתורה אני לא עובר על בל יראה ובל ימצא בפסח. עצם הדבר שביטלתי אותו אפילו בלב, אין לו חשיבות. וכן מצינו בעבודה זרה, אם גוי ביטל אותה היא מותרת בהנאה, אך אם מחשיבו אפילו שבפועל לא שווה כלום, נהפך לשווה.
ירמיה הנביא מתנבא על חורבן הבית ואומר: "מה תאמרי כי יפקוד עליך" (ירמיה יג, כא). איזה הגנה תהיה לך ביום פקודה מאחר ואת שמת אותם אלופים לראש. כיון שהחשבת את בבל היא תשלוט עליך.
בנביא מסופר כאשר חזקיה המלך הבריא מחוליו מלך בבל שלח משלחת לבקרו ולתת לו מתנות. מה עשה חזקיהו קבלם בסבר פנים יפות והראה להם את כל חדריו ומשכיותיו ואף ספר תורה שבהיכל הראה להם. ולא עוד אלא שהמלכה שימשה בפניהם במלצרות.
ישעיה שואל את חזקיהו "מה אמרו לך האנשים האלה ומאין יבואו אליך" עונה חזקיהו "מארץ רחוקה באו מבבל" ומתאר את האירוח שאירח את אנשי בבל.
אומר לו הנביא נבואה קשה ביותר. "שמע דבר ה' הנה ימים באים ונישא כל אשר בביתך בבלה לא יותר דבר אמר ה' ומבניך אשר יצאו ממך והיו סריסים בהיכל מלך בבל".
מדוע קיבל חזקיה עונש כל כך חמור, אומרים חז"ל חזקיה נכשל בגאווה. כאשר הנביא שאל אותו מי האנשים האלה, היה צרך לומר לו אתה נביא ואתה שואל. כמו שענה יחזקאל לה' "ה' האלוקים אתה ידעת". עד כדי כך שמשווים אותו לבלעם הרשע שכביכול החזיק שהקב"ה לא יודע שבלק שלח אליו אנשים. והוסיף חזקיה מארץ רחוקה באו להראות את חשיבות הדבר.
לשם מה היה צריך להראות להם את כל אוצרותיו, ואפילו ספר תורה שבהיכל. מדוע המלכה הייתה צריכה לשרתם, וכי חסרים משרתים בבית המלך. אלא חזקיה החשיב אותם לכן נענש שבניו יהיו סריסים בהיכל מלך בבל.
על אחת כמה וכמה אנחנו בני מלך מלכי המלכים הקב"ה, אם נמליך אותו עלינו ונאמין בו בלב שלם ודאי וודאי שנצליח.
אדם שנותן כוח ליצר הרע ומתפתה אחר עצותיו, בסוף הוא שולט עליו. וכמו שאמרה הגמרא (סוכה נב.) "לעתיד לבוא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט השערה. הללו בוכין והללו בוכין. צדיקים בוכין ואומרים היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה. ורשעים בוכין ואומרים היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה".
מהו יצר הרע באמת, הר גבוה ורם או חוט השערה..? אלא זה תלוי באדם, לפני שמחשיבו הוא כחוט השערה וכשמחשיבו נהפך לעבותות העגלה. צדיקים רואים את ההר, כי בכל פעם התגברו מחדש נוסף עוד חוט ועוד חוט עד שנדמה כהר. אבל הרשעים אומרים אילו היינו מתגברים פעם אחת וקורעים את החוט לא היה נוצר הר.
זה לעומת זה עשה אלוקים.. אדם שרוצה לזכות לתורה, להיות כלי קיבול צריך להחשיב ולהעריך את התורה. וכמו שמספרת הגמרא, א"ל רב חסדא לרמי בר חמא, אתמול לא היית בבית המדרש והסתפקנו בבעיה הלכתית בדיני ממונות. א"ל רמי בר חמא אפשר לפשוט זאת ממשנה מפורשת אבל קודם תשמש אותי ואחר כך אומר לך. ואחר ששימשו פשט לו שאלתו. מדוע רמי בר חמא עשה זאת, וכי יטריח את רב חסדא שהיה רבו וכהן לשמשו. אלא כדי שיקבל ממנו את תירוצו היה צריך לשמשו כדי להחשיבו. ובאמת רבא אמר שיכל בקלות רב חסדא לדחות את ראייתו. אך כיון ששימשו קיבל את דבריו ללא עוררין.
בתו של רב חנינא בן דוסא הדליקה נר שבת בחומץ ובאה לאביה, אמר לה מי שאמר לשמן שידלק יאמר לחומץ שידלק. הפשט הוא שרבי חנינא חי שכל הטבע מונהג אך ורק ע"י ה', ומצד עצמו אין לטבע שום כוח ויכולת. רבי חנינא לא השליט את כוחות הטבע עליו, נהפוך הוא, הוא שלט בכוחותיו והתבטל התבטלות מוחלטת לפני ה'. והקב"ה יכול לומר גם לחומץ שידלק.
ובאותו כוח נצחו מתתיהו ובניו את היוונים. הם הבינו שאלף פילים שווים לאלף זבובים. וכשלא נחשיב אותם ממילא ננצח.
הרב שמואל בראשי הי"ו מירושלים
