דור דור ואפנותיו, דור דור ואליליו. אחת מזוויות המבט האפשריות על ההיסטוריה האנושית כולה הנה כרצף של רעיונות מופשטים שהניעו את האדם ויחד עמו את העולם בכוחות אדירים ואימתניים לכיוונים שונים ומשונים כאשר תמיד הסוף מצא כל אחד מן הרעיונות הללו נופח את נשמתו אם בחטף ואם בשלבים, ומוטל שדוד ומרוסק איברים ללא כל רוח חיים. יצרן האידיאלים המסתורי לא נתפס בקלקלתו עם מותם של האידיאלים שיצאו מבית מדרשו ודאג בהתמדה ראויה להערצה לייצר תחליפים לאותם אלו ששקעו את תוך תוכה של תהום הנשייה. שוב חזר הגלגל לסוב על צירו המשומנת היטב, שוב חזרו על עצמם אותם המחזות והאירועים שליוו ואפיינו את האידיאלים הקודמים ושוב ביום מן הימים מצאו האידיאלים הטריים את עצמם מככבים במוזיאונים לארכאולוגיה מאובנת והסטוריה עתיקה בו בשעה שאת מקומם בעולם המעשה תפסו אידיאלים מסוג אחר שנעו לבסוף בדיוק באותו מסלול ידוע מראש אל התרסקותם ואל אובדנם.
אידיאלים אלה, כל אחד בתורו, לא ויתרו על שום קרבן אותו יכלו לדרוש מבני האדם, החל במרץ זמן ומשאבים וכלה באובדנם המוחלט של החיים. באמצעות רעיונות מקסימים ואידיאלים שובי לב נבנו מנגנונים מורכבים, פעמים אף הביאו להיווצרותם של אימפריות אדירות ששלטו על חבלי ארץ רבי ממדים. בעיניהם של בני האדם החלו להראות זיקים המעידים על זרימת חיים מואצת והתלהבות מרעננת – אכן יש לשם מה לחיות, יש מטרת על לחיים עצמם, החיים אינם ריק והבל, ועל כך מסתבר, הם היו מוכנים לשלם בהרבה מאוד סבל.
לעיתים, אף בפחות משנות דור לאחר מכן, יביטו בהם בניהם, בדור המייסדים וההוגים הראשונים, בהשתאות ובחוסר הבנה מוחלט ויטענו בלהט כי עליהם, על דור הזקנים המייסדים והחלוצים, נגזר לחיות משום מה בשעה של ליקוי מאורות ועלטה כבידה. הם יחפשו וימצאו ביטויים מרשימים המעידים על אי הרלוונטיות של האידיאל אותו הם מיעדים להיאסף בקרוב מאוד אל עמיו, כאשר נושאיו יוכתרו בתארים מבזים ומשפילים וזאת במטרה לייצר בצעירי הצאן את כמות הסלידה, התיעוב והנוגדנים הנדרשים לשם הבהרת אפסיותה וריקנותה של התרבות אותה הנחילו להם אבותיהם הזקנים, המאובנים והלא ממש רלוונטיים. הקורבנות שהוקרבו על מזבח האידיאל, יטענו הם, הוקרבו עבור רעיונות מטורפים ומטופשים חסרי כל אחיזה במציאות ולפיכך כולם היו לחינם. את המאמצים האדירים שהושקעו בגיבושו, פיתוחו והפצתו של האידיאל הם יבטלו בהינף יד כמאמצים חסרי כל ערך אמיתי אשר הנם לא יותר מאשר ביטוי נוסף לאווילותו המופלגת של הדור הקודם. אותם אלו ששלל כינויים מחמיאים, שירי הלל וביטויי הערצה מופלגת ליוו אותם במותם התגלו בהדרגה כלא יותר מאשר אנשים אומללים שבעטיה של טעות השקפתית מטופשת כילו את חייהם, ואלו שהגדילו לטעות אף קיפדו אותם בעבור האפס, בעבור ההבל. הדברים יאמרו ויועברו באופן בוטה יותר ובאופן בוטה פחות אך המסר לדור החדש יהיה חד וברור, מסר שאינו מותיר מקום לתהייה ולספק.
לאחר הצלחתם של תועמלני האידיאלים החדשים לפתח את יחס הבוז והסלידה הנדרשים כלפי הערכים ומטרות החיים בהם בחרו אבותיהם מן הדור הקודם, הם יחלו בשלב הבא בהלעטת הדור הצעיר בעיקרי השקפת העולם אותה מבקשים הם להנחיל לו ועל פיהם שואפים הם לבנות מחדש את החברה. בניגוד לתארים המבזים בהם השתמשו לתאר את הדורות הקודמים, הם יאמצו מגוון של תארים מחמיאים לאלו המוכנים לאמץ את רעיונותיהם ודרכם, זאת כמובן כדי להעצים את "גאוות היחידה" ולהפעיל מכבש חברתי מתוחכם. יפותחו סמלים, יחלו להיווצר מיתוסים ותבצבץ בהדרגה תרבות שלימה, שגם היא תשגשג זמן מה, גם היא תראה נצחית ובלתי מנוצחת אולם גורלה לא יהיה שונה במאומה מגורל קודמותיה.
באותן השיטות בדיוק בהם השתמשו הם כדי להבאיש את תרבות אבותיהם – זו שהתמוטטותה הייתה הכרחית לפריחתו של האידיאל החדש לו הם הטיפו – ישתמשו ביעילות לא פחותה גם יורשיהם מן הדור הבא. אלא שהפעם חוד החנית יופנה בברוטליות ובאכזריות כנגד התרבות ה"נצחית" וה"בלתי מנוצחת" עצמה – כנגד הרעיונות, האידיאלים, המאמצים והקורבנות שנאלצו תועמלניה להקריב, בשם רעיונותיהם ובשם החלומות המתקתקים בהם הלעיטו את צאן המונם ושלהבו את דמיונם.
גלגל חוזר הוא בעולם ודומה כי על אף הכל עדיין אין כל חדש תחת השמש. נראה היה כי האנושות נכשלת פעם אחר פעם בהסקת המתבקש והמתחייב מן הכישלונות הסדרתיים שהנחילו האידיאלים האנושיים לאורך התקופות ההיסטוריות השונות. מחירו של כל אחד מן הרעיונות הללו היה כבד ביותר – כל אחד בתורו הותיר קודם לגוויעתו, שובל של סבל ארוך ומתמשך; סבל שחרש, דישן וזיבל את הקרקע עליו צמח הרעיון החדש. באופן מפליא בכל פרק זמן היסטורי נמצאו רבים שחרקו שיניים בכל עוז והמשיכו להתעקש כי למרות הכל עוד לא פסו אמונים מבן האדם ומערכיו, כי למרות הכל עוד יש מקום לכרות אוזן ולהאזין בקשב רב להגיגיו.
קשה להשתחרר מן התחושה כי אזהרת התורה בה הוזהר עם ישראל לפני למעלה מ 3300 שנה "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" לא חדלה בשום תקופה היסטורית מלהיות רלוונטית. רעיונות ואידיאלים סוחפים, כל אחד בתורו, אומצו מתוך שכנוע פנימי עמוק כי סוף סוף הגיעה האנושות אל אותו הרגע המיוחל לו ציפו מזה אלפי שנה, בו נחשפו הערכים האמיתיים אשר ברמת נכונותם לא היה כל מקום להטיל ספק ולו הקל שבקלים. למותר לציין כי הסחף המחשבתי לא פסח על אף אדם, לא רק על אלו שאכן השתכנעו בכל לבם בנכונותם המוחלטת של הערכים והאידיאלים החדשים, אלא גם ובעיקר על שלא היו מעונינים כי יודבקו להם תוויות משפילות כגון מפגרים, מאובנים, חשוכים ובנות יענה. אמנם היו תמיד חדי עין בעלי מחשבה תקיפה שלא היססו לצאת כנגד מכבש הסחף החברתי ושטיפת המוח ההמונית בהתריעם השכם והערב כי המגמות הרעיוניות הנוכחיות אינן אלא אפנות אשר המאפיין המרכזי שבהן הנו ארעיותן וסופן – כמו סופו של כל דבר ארעי – להתפוגג בהותירן אחריהן לא יותר מאשר חורבן ותחושת בגידה קשה. אך כאלה, באורח כלל לא מפתיע, היו מעטים.
המחשבה היהודית שהתבססה על התורה שנתנה לפני אלפי שנים, נראתה בכל תקופה כמערכת ערכים וחוקים מיושנים, לא מתקבלים על הדעת וסותרים את המחשבה האנושית באופן שאינו ניתן לגישור. קשה היה להישאר אדיש לנוכח הסתירות הבולטות אשר הזדקרו מכל עבר בין טענותיה של התורה בה החזיק עם ישראל לאורך כל שנות קיומו, לבין התפיסות האנושיות אשר השתנו אמנם חדשות לבקרים אך לכולם הייתה משותפת העובדה כי אף לא אחד מהם עלה בקנה אחד עם התורה. אלו אשר אמונתם הייתה שברירית ולא מפותחת כדבעי או שכח עמידתם בפני הלחצים החברתיים לא היה איתן דיו, נכנעו במוקדם או במאוחר לזרמים הרעיוניים בתקופתם ונגררו יחד עם כל ההמון המשולהב חסר הדעה, אחר אפנות רעיוניות ארעיות. אלו כמובן נטשו את היהדות והצטרפו למקהלת הצווחנים אשר ניסו נואשות להשתיק את מועקת הבגידה באבותיהם ובעמם, אשר יש לשער שלא נתנה להם מנוח, בהאשימם את היהדות בכל עת שרק אפשר היה על היותה מערכת חוקים מיושנת, מאובקת, מאובנת ולחלוטין לא אקטואלית. מהם כידוע לא הותירה ההיסטוריה שריד למעט תיאורים יבשים בספרי ההיסטוריה ובמוזיאונים לארכאולוגיה, עובדה אשר כמובן מסירה כל ספק לשאלת זהותה האמיתית של המערכת המיושנת, המאובקת, המאובנת והלחלוטין לא אקטואלית.
באופן פרדוכסלי מתברר כי דווקא עיקשותה הבלתי מתפשרת של היהדות, דווקא חוסר נכונותה המוחלט להשתנות ולו במעט בעקבות הרוחות האופנתיות המנשבות בעצמה והמשנות את כיוונן מדי כל תקופה – הוא זה שהותיר את היהדות חיה, רעננה, נושמת ומאוד מאוד אקטואלית. ומנגד, באופן די מגוחך, כל הזרמים המחשבתיים האחרים שעלו על בימת ההיסטוריה בהקימם קול שאון והמולת אימים, אשר מחד החמיאו לעצמן בתארים אלה ומאידך האשימו את היהדות כמערכת מיושנת פרימיטיבית מאובנת ומאוד לא אקטואלית, נדונו להיקבר באורח בזוי ושפל תחת הררי המזבלה ההיסטורית ובאופן בלתי נמנע – לזכות ובצדק, בתארים בהם השתמשו להאשים מאז ומתמיד את היהדות – פרימיטיביים, חשוכים, מאובנים ומאוד, מאוד לא אקטואליים.
