פרשת 'וישב'
מסירות נפש ללא חשבונות
כשיעקב אבינו שלח את יוסף בנו לבקר את אחיו שרעו את צאנו בשכם, התורה מספרת שבדרך הוא פגש איש וכפי שחז"ל מסבירים שהיה זה המלאך גבריאל, שאלו יוסף היכן אחיו? אמר לו האיש 'נסעו מזה כי שמעת אומרים נלכה דותינה', אשר פירושו הפשוט הוא שהם הלכו משכם לדותן.
אך מסבירים חז"ל ומובא בפירוש רש"י שבדבריו אלו ביקש המלאך להזהיר את יוסף שלא ילך אל אחיו משום שהם יכולים לפגוע בו, וזה ההסבר בדברו 'נסעו מזה' רמז לו 'שהסיעו עצמם מן האחוה' היינו שהם כלל לא אוהבים אותך כדרך כל האחים. 'נלכה דותינה' רמז לו 'לבקש לך נכלי דתות שימיתוך בהם' היינו שיוסף הוזהר שאחיו מבקשים להורגו ואף על פי כן הלך אליהם.
וכאן לכאורה מתעוררת השאלה מדוע לא נרתע יוסף לחזור לאחוריו, הרי הוא היה מודע לסכנה הצפויה לו כשיפגוש את אחיו, וידוע שאסור לאדם להכניס עצמו למקום סכנה והאדם שלא חושש ונכנס בכל זאת הרי הוא מתחייב בנפשו, א"כ מה גרם ליוסף ללכת בכל זאת?
הרמב"ן מפרש שיוסף לא הבין את העומק בדבריו של המלאך, אולם הבין את ההסבר הפשוט שהם הלכו לדותן ולכן לא נמנע מללכת.
אך מלשון רש"י בגמרא (סוטה יג) משמע שהאיש אמר לו כמו שהסבירו חז"ל באופן ברור כלשון רש"י שם, אין כלל מקום שנקרא דותן וכו' אם כן לשיטתו, אכן יוסף מסר את נפשו על מנת לקיים את מצוות אביו ללכת לראות את אחיו אפילו במחיר של סכנת נפשות, ואם כן צריך להבין הלוא אביו ציוה 'לך נא ראה את שלום אחיך.. והשביני דבר', וליוסף הרי היה ברור שאחיו יפגעו בו כשיפגשם ואם כן לא יוכל לחזור לאביו ולקיים את שליחותו, א"כ מדוע בחר להמשיך ללכת?
ועוד, ידוע שעל 3 עבירות נאמר הכלל יהרג ועל יעבור, עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, אבל בשאר המצוות כמו כיבוד הורים יש הטוענים (תוס') שאין זו חובה למות אלא רשות, צדקה תיחשב לו, ולמה א"כ בחר יוסף למסור את נפשו על מצוה זו?
הרבי מליובאוויטש מסביר זאת ע"פ המובא בדברי הרמב"ם שגם במצוות שעליהם נאמר יעבור ואל יהרג היינו שאין צורך למסור את נפשו עליהם הרי אם אדם גדול וחסיד וירא שמים ורואה שהדור פרוץ בכך רשאי לקדש את ה' ולמסור עצמו אפ' על מצוה קלה כמו שיראו העם כלומר כאשר יש פירצה בישראל בנושא מסויים רשאי אדם גדול למסור את נפשו על אותו המצוה כדי שילמדו להיזהר בזה.
וכך הוא לענייננו, יוסף רואה שאחיו לא מקיימים כראוי את מצוות כיבוד אב כפי שיתבטא הדבר בכמה מאורעות. הריגת אנשי שכם על ידי שמעון ולוי שלא על דעת יעקב. ראובן שבילבל יצוע אביו ,שנאת האחים את יוסף בניגוד לרצון אביהם שאהב וחיבב אותו, ולכן החליט למסור את נפשו על מנת שיראו אחיו וילמדו את גודל חשיבות מצוה זו.
דבר דומה אנו מוצאים בסיפור על מתתיהו ובניו בימי החנוכה בתקופת בית שני. שלמרות שלא חל עליהם חיוב לסכן את עצמם ולצאת למלחמה של מעטים נגד רבים וחלשים נגד גיבורים, מכל מקום הם לא ערכו חשבונות ומסרו את נפשם למען כבוד ה' ובזכות זה זכו לכל הניסים והנפלאות למצוא פך שמן טהור חתום בחותמו של כהן גדול. שמבטא את נקודת היהדות שיש בכל אחד שאין שום טומאה שבעולם שיכולה לערער אותה, ובנוסף להדליק בו את המנורה במשך 8 ימים שלזכר זה קבעו את ימי החנוכה להודות ולהלל לשמך הגדול.
יהי רצון שעל ידי מעשינו ועבודתנו עתה בזמן הגלות הקב"ה יחיש וימהר את ביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.
לע"נ יעקב בן אברהם הנולד מן חוה
הרב אלירן מושיאשוילי הי"ו מלוד
