פרשת 'צו'
משל ה"וויסקי"
השבת נקראת "שבת זכור", ע"ש פרשת זכור הנקראת בו, בו נצטווינו למחות את זכר עמלק. ונשאלת השאלה, מהו המסר האקטואלי במצווה זו לנו, וכיצד אנו מקיימים אותה בימינו שאין לנו את המצווה הזאת, (בגלל סנחריב שבלבל את העולם כולו)?
מבואר בספרים הקדושים: כי שבעים כוחות בנפש האדם וכנגדם שבעים אומות. כל אומה וכוחה היא, מתייחדת היא באחד מן הכוחות, שהוא השולט בה. ומהו כוחו של עם ישראל? ייחודיותו היא – היותו עם ה'.כך אמרנו "נעשה ונשמע" – הלכנו אחרי ה' בתמימות, כי עם ישראל במהותו יודע, שכל כוחותיו נובעים מבוראו. אבל אומות העולם מונים לחמה, כסבורים הם שכוחותיהם – משלהם ומכוחם, ואת הכל מייחסים הם לעצמם – לכוחם ולעוצם ידם. "אמר להם הקב"ה לישראל, חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה, אתם ממעטים עצמכם לפני"… אבל עובדי כוכבים אינן כן: נתתי גדולה לנמרוד … לסנחריב… לנבוכנצר… (גמרא חולין פט). עם כל זה, הגויים אינן בגדר "הרע המוחלט". כי את תכונותיהם השליליות יכולים הם להפוך ולכוף לתכונות חיוביות. אלו הם גרי הצדק המסתופפים תחת כנפי השכינה במשך הדורות, חוץ מעמלק שאינו יכול להתגייר, היותו בגדר "הרע המוחלט", מבלי שארית של ניצוץ חיובי ולו הקטן. לכן גם האבות הקדושים לא קבלו את תמנע תחת כנפי השכינה (מסכת סנהדרין דף צט ע"ב). כי גילו אצלה את "הרע המוחלט", הנובע מהגאווה. התחתנה עם אליפז (בנו של עשו) וממנה נולד עמלק.
המשנה במסכת אבות (פרק ד, כא') אומרת: "הקנאה התאווה והכבוד מוצאים את האדם מן העולם" – מן העולם של עצמם.
עיקר העיקרים של מצוות מחיית עמלק היא בעבודה שבלב האדם, למחות את "העמלק שבתוכנו". המסמל את שלושת המידות הללו, שהן המגונות והשפלות ביותר.
הגה"צ הרב יעקב גלינסקי זצ"ל מספר על חבורת בחורים שהעבירו את חייהם הצעירים בשתייה. אחד מבני החבורה חלה ונפטר. חבריו בקשו ממנו לפני מותו כי יבוא אליהם בחלום. הבטיח. ואכן, לאחר מותו מתגלה לחברו בחלום.
"נו, מה אתה יכול לספר לי"?
"יש לי מסקנה" עונה הנפטר, "אל תשתו וויסקי!".
"מדוע" – מקשה החבר.
" כי כששאלו אותי הבית דין של מעלה "האם עסקת בתורה?", עניתי בשלילה.
שאלו "מדוע?". ועניתי כי "היה קשה לי לעמוד במשימת הלימודים המתישה בספסלי בית המדרש".
"ובמה התעסקת?" – שאלו אותי. ועניתי: ב"שתיית וויסקי".
הקשו עלי: מילא אנו מבינים מדוע לשתות וודקה, ערק… אך מה מצאת ב"וויסקי" שטעמו מר?…
והשבתי: " מה אתם מבינים, כי אמנם טעמו מר בתחילה אך מה זה מחמם אותך לבסוף…!!!".
וכאן נפלתי.
ענו לי: "האם הינך שומע מה שאתה אומר?", אם סבלת מוויסקי בהתחלה בגלל הסוף הטוב, מדוע לא למדת תורה והתעלית בתורה עם כל הקשיים שבדרך, כדי להגיע לטובה וברכה בסוף הדרך?"…
וכאן לא הייתה לי תשובה.
אתה מבין אז מה המסקנה? – "אל תשתו וויסקי!!!".
מזעזע! אפילו את המסר לא יכול היה להבין ולהעבירו לחברו כראוי. שהרי כשאתה שומע מסר אמיתי ונוקב, תפנים אותו, ותבין אותו במובנו העמוק.
החיים קצרים מידי, כדי שנבזבז אותה בתוכן מעוות ואומלל. התורה היא ספר הדרכה. היא מכוונת, מעדנת את הנפש, מוסיפה תוכן לחיים, מאירה את הדרך, משפיעה טובה וברכה, בכל תחום. עלינו רק להפנימה וללכת בדרכה. יכול אתה לקיים מצוות ולעבור בדרך אליה עשרות עבירות. כמו אותו מחפש מצוות, שראה בין המוני אדם איש נמוך קומה (גמד), דחף כל מי שנקרה בדרכו, הרים את הגמד, ובירך בקול רם ובמלוא הכוונה: "ברוך… משנה הבריות". מה נאמר? מסכן האיש, כי בחיפוש אחר המצוות, הרס נפש אדם, הלבין פניו ברבים, ועבר עוד עבירות רבות, ובתוצאה הסופית הוריד את עצמו לשאול תחתית…
זהו ה"עמלק" האמיתי בחיי היום יום. אותו יש לגדע מחיינו ולמחות אותה מדרכינו!
בעולם שלנו המלא תחרותיות, קנאה, רכושנות וצרות עין, קורה שבדרך העולה אל על, פוגעים אנו באנשים, לעיתים במודע ולעיתים מבלי שימת לב. האם הייתה שווה לו ההנאה הרגעית לעומת עולם הנצח שאיבד בדרך? בוודאי שלא!
את המסר הזה נפנים מידי יום ושעה. "לא נשכח"!
הרב יצחק גגולא הי"ו מרחובות
