פרשת 'נשא'
בפרשת השבוע אנו קוראים על זה שה' מצווה את משה על אהרון ובניו שיברכו את בני ישראל יברכך… יאר… ישא… והנה בזהר הקדוש מובא "אמר רבי יוסי: בשעה שהכהו נושא ידיו, אסור לעם להסתכל בו משום שהשכינה שורה בידיו. אמר רבי יצחק: אם כן, כיון שאינם רואים, מה זה מזיק להם? כי כתוב, כי לא יראני האדם וחי. שבחייהם אינם רואים, רק במיתתם רואים. אמר לו: משום שהשם הקדוש רמוז באצבעות ידיהם וצריך האדם לירא. ואף על פי שאינם רואים השכינה, אינם צריכים להסתכל בידיהם של הכוהנים, כדי שהעם לא יהיו מחוצפים כלפי השכינה.
ולמד התנא לפני רבי שמעון: כל מי שמצטער בחלומו יבוא בשעה שהכוהנים פורשים ידיהם ויאמר, ריבונו של עולם, אני שלך וחלומותיי שלך וכו'. למה? משום שבאותה שעה נמצאים רחמים בכל העולמות. ומי שיתפלל תפילתו על צערו, מתהפך לו הדין לרחמים."
מעיר כאן רבנו בחיי בן אשר: שנינו במסכת מגילה פרק ד' בימות החול בימי שני וחמישי עולים לתורה שלושה קרואים. ביום טוב עולים לתורה חמישה קרואים, ובשבת עולים לתורה שבעה קרואים.
דבר זה מרומז בשלושת פסוקי ברכת כוהנים: "יברכך ה' וישמריך" (שלוש תיבות) – כנגד שלושת הקרואים בימות החול. יאר ה' פניו אליך וחונך" (חמש תיבות) – כנגד חמשת הקרואים ביום טוב. "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום" – כנגד שבעת הקרואים בשבת.
ולכאורה צריך להבין א. לשם מה היה צריך הקב"ה לצוות על הכוהנים שיברכו את בני ישראל, והלא יכול הוא להשפיע עליהם טובה וברכה אם ירצה בכך, גם בלעדי הכוהנים?
ב. גם יש להבין מדוע צריך השליח ציבור להקריא לכוהנים את ברכת הכוהנים תיבה תיבה, וכי הכוהנים לא יודעים בעצמם לומר את שלושת הפסוקים הללו בעל פה?
אומנם על השאלה הראשונה אומר רבי אהרון מקרלין: ה' יתברך שהוא צופה כל הנסתרות עד סוף כל הדורות, רואה לפעמים מראש כי באם יתעשר אדם פלוני סופו לסטות מדרך היהדות או שיתמעט עיסוקו בתורה ובעבודה, ועל כן הוא מונע ממנו את העשירות. אולם אם הכוהן או הצדיק מברכים את אותו האדם, ה' מסכים עם ברכתם לפיכך ציווה על הכוהנים לברך את בני ישראל כי הרי הם לא יוכלו לראות את עתידו של אדם ולא תהא בפניהם שום מניעה, וכאשר יברכו הם יתקיים ממילא "ואני אבריכם" אף שרואה אני כי לא תצמח טובה מזה.
והנה על השאלה השנייה יש לומר שידוע אין הברכה שורה בדבר שהוא ריק. קודם כל צריך שהאדם בעצמו יתברך בברכות, ואחר כך יוכל הוא לברך אחרים, בבחינת טופח על מנת להטפיח, ועל כן בתחילה מקבל הכהן את ברכת הקב"ה מהשליח ציבור, ולאחר שהכהן מתברך יכול הוא לברך את הציבור.
ומסופר מעיו זה , על הצדיק רבי לוי יצחק מברדיטשוב, שפעם אחת במוצאי יום הכיפורים שלח והזמין אליו את אחד הסוחרים שהעיר. כשבא הסוחר שאל אותו הצדיק אם הוא בקי היטב בענייני מסחר. כן רבינו – השיב הסוחר – הרי עוסק אני במסחר יום יום. שאל הצדיק, האם יצא לך לעשות איזה מסחר גדול ולהרוויח טוב מזה? כן, ענה הסוחר, בימי חיי באו לידי כמה עסקים גדולים והרווחתי כמה מאות רובלים.
אם כך – אמר לו הצדיק – רצוני שאתה בתור בעל ניסיון, תפסוק לי בעסקה שעשיתי היום בין הקב"ה ובין עם ישראל, מה הרווח שלי. ידעתי כי פה בעולם הזה מוצאים לפרקים בידי בני ישראל סחורות כאלה שאינן מצויות כלל שם בעולם העליון, ולעומת זאת ידעתי גם כן ששם בעולם העליון ישנן סחורות כאלה שדרושות לנו פה, ואז פניתי אל ה' יתברך ואמרתי לו: כאן, ישנן חטאים, עוונות ופשעים , שאינם שכיחים כלל בעולם העליון, וכנגד סחורות אלו שלנו, ישנן אצלך וברשותך סחורות כאלה שאנחנו – דרי מטה- זקוקים להם, כמו, מחילה, סליחה וכפרה, ובכן נעשה חליפין, סחורה כנגד סחורה. ולאחר משא ומתן ארוך נגמר העסק ביננו, החליפין יצאו לפועל. עכשיו אני שואל אותך בתור סוחר מנוסה: כמה למשל מגיע לי לפי דעתך, דמי תיווך?
רבנו – השיב הסוחר – מבין אני כי הייתה לרב עבודה מרובה וטרחה יתירה עד שהביא את החליפין האלה לידי גמר, ובוודאי מגיע לו דמי תיווך בעין יפה. אבל לדאבוני אין אני בקי בעסקים כאלה, ואיני יכול לקבוע את דמי התיווך כראוי. אמר לו הצדיק: אינני מחפש את הרווח הגדול ביותר, אבל אני דורש דמי תיווך מהקב"ה, בני חיי ומזוני. מה דעתך בתור סוחר, האם אני דורש יותר מדי? השיב הסוחר: לפי דעתי אין רבנו דורש יותר מדי אלא דבר הגון וישר. ומן היושר והצדק למלאות דרישתו. פני רבי לוי יצחק קרנו, וענה ואמר: עכשיו אני נותן את דמי התיווך שלי במתנה גמורה ומוחלטת לכלל עם ישראל…
מעין זה עושים הכהנים, מקבלים תחילה את ברכתו של הקב"ה מהשליח ציבור, ואחר שהם נתברכו, יכולים הם לברך את ישראל.
שבת שלום וחג שבועות שמח. ויהי רצון שנקבל את התורה בשמחה ובפנימיות.
הרב יוסף יצחק מירלאשוילי הי"ו מחולון