פרשת 'וישב'
"והוא נער"
שהיה עושה מעשה נערות מתקן שערו ממשמש בעיניו כדי שיהיה נראה יפה .[רש"י].
מעשהו של יוסף חייב ללמדנו לקח כך כותב הרב אליהו פנחסי בספרו "דברות אליהו", יש לדעת כיצד לנהוג בניסיון האם יש להימנע מלהביאו אליך או להתגרות בו.
המהריים שפירא מלובלין זצ"ל מבאר בספרו "נצוצי אור המאיר", שיוסף ניהל ויכוח עם יעקב אבינו בצורת הנהגת האדם בדרכי ה' ובעבודתו. יעקב טען שעל האדם להיות איש תם יושב אוהלים-ולא להתערב בענייני העולם הזה, לא להידמות לבני אדם שאינם מתנהגים כמונו. יוסף טען "לא כן אבי", דרך הריחוק מהניסיון אין בה חכמה להישאר יהודי נאמן , אלא אדרבא יש להיות מעורב עם הבריות להתלבש כמותם ולהתמודד מול הניסיון, ואז השכר יהיה כפול, ועל כן התורה מספרת לנו את השקפתו של יוסף על ידה אנו רואים עד כמה היה דוגל בדרכו, מסלסל בשערו, ממשמש בעיניו כדי שיהיה יפה ובכל זאת ישאר נקי מעבירה, ובזה יעבוד את בוראו ביתר שאת וכאשר ראה יוסף את אשת פוטיפר שבאה אליו בדבר עבירה חשב יוסף מה נתן לה, בעצם, את הכוח והעוז לגשת אליו, בוודאי מה שניסיתי להתקרב ולהידמות אליהם. וכאן נגלה לו דמות אביו יעקב, וראה שאכן צדקו דבריו. רואים אנו אם כן: שעל האדם להתרחק מכל דבר שיכול הביא אותו לידי ניסיון קשה וצריך הוא להתנהג כפי שהתורה מבקשת, כי אין האדם יכול לדעת אם יש בכוחו לעמוד בניסיון והסיכוי לכשלון גדול מהסיכוי להינצל מן החטא. ולכן כאשר אשת פוטיפר תפסה את בגדו של יוסף נאמר. "ויעזוב בגדו אצלה וינס ויצא החוצה" [לט-יב].מקשה הרמב"ן: והרי כוחו של יוסף גדול משלה,אם כן מדוע עזב בגדו אצלה? מתרץ בעל שיחות מוסר [מאמר לו' א] שאילו יוסף היה נכנס בחזרה והיה נאבק עמה אפילו רגע קל, הרי על ידי כך היה מגיע עוד פעם למקום הניסיון והסכנה מרחפת עליו ומי יודע מה יהיה גורלו, על כן יוסף העדיף להשאיר בגדו בידה אף שהוא בודאי ישמש לה כעד ראייה להצדיק דבריה. והוא יסבול בגלל זה אך העדיף יוסף את הסבל מול הניסיון.
וכן מבאר הספורנו: וינס מן החצר פן יתגבר עליו יצר הרע. חז"ל הטיבו להבין את כוחו של יצרה רע ומנגד את כוחו של האדם העומד מולו, ועל כן עשו לנו סייגים וגדרים, גזירות והרחקות, אף שהדבר נראה מוגזם יותר מהצורך, אולם ידעו הם מי הוא הלוחם מולנו ועד כמה רוחו גדול, ועד כמה הוא אויב אכזרי ובקלות ניתן ליפול ברשתו, ועל כן חוכמתו של האדם היא התרחקות מניסיונות בכדי להינצל, וללא הגדרים מי יודע אם ינצל , לפי שכוחו של יצר הרע רב הוא.
דוד המלך ע"ה שהעיד על עצמו: "תפילה לדוד כי חסיד אני", ביקש מהקב"ה "בחנני נא ונסני" [תהילים כו-ב] ולאחר החטא אמר דוד: "מי יתן רסן לפי" ולא הייתי מבקש "בחנני". מכאן לומדים חז"ל ": לעולם אל יביא אדם את עצמו לידי "ניסיון" שהרי דוד הביא את עצמו לידי ניסיון ונכשל [סנהדרין קז] בשעת הניסיון התאווה גוברת על האדם וכל חכמתו ויראתו נופלים ולא נשאר מהם זכר. הניסיון מהווה שעת מבחן מיהו האדם, שכן אדם נמדד לפי ניסיונותיו, אבותינו ידעו לעמוד בהם, והאדם העומד בניסיון מחוסן הוא ביראת שמים טהורה ובכך הוא מרבה כבוד שמים.
