פרשת 'כי תשא'
"העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל" [ל-טו]
איזהו עשיר ? השמח בחלקו
הנה יש לנו להבין מי הוא זה הנקרא עשיר ומי הוא זה הנקרא דל? מורגלים אנו לחשוב שאדם אשר צבר ממון רב הוא זה הנקרא עשיר, ואילו אדם שלא עלתה בידו כך הרי הוא עני, האם גם כך היא הסתכלות התורה? להבנת הדברים נעיין בדברי המשנה באבות [ד-א] בן זומא אומר: איזהו עשיר? השמח בחלקו! לכאורה משנה זו צריכה ביאור: איך אפשר לקרוא לאדם "עשיר" רק משום שהוא שמח בחלקו?
אמנם שמחה יש לו אך לא עשירות!
מכאן אנו יכולים ללמוד יסוד גדול בהנהגת חיינו, העושר לא נקבע לפי מה שיש לאדם יותר ולפי מה שמקובל בעולם, העושר נקבע לפי מה שחסר לו פחות! כך צריכה להיות הסתכלותו של האדם על מידת עושרו, וכפי שראינו אצל יעקב אבינו ועשיו: יעקב אמר "יש לי כל " [בראשית לג-יא] ואילו עשיו אמר "יש לי רב" [בראשית לג-ט]
ידוע מאמר חז"ל [מדרש רבא קהלת א-יג] יש לו מנה רוצה מאתיים כלומר, מטבעו של האדם אשר ככל שיש לו יותר כך גם יחסר לו יותר, אדם שיש לו מאתיים חסר לו ארבע מאות. וכן על זה הדרך, ככל שכספו של האדם רב יותר כך יחסר לו יותר, על כן ברור מדוע הוא אינו נקרא "עשיר".
מכאן ברורה המסקנה: אדם שיש לו מאתיים ואינו מרגיש שחסר לו כסף נוסף הרי זה האדם שייקרא עשיר,זו כוונת המשנה [באבות ד-א] איזהו עשיר? השמח בחלקו!
כמו שנאמר: "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך"[תהילים קכח-ב] "אשריך בעולם הזה וטוב לך בעולם הבא" , אדם השמח בחלקו לא יהיה לו טוב רק בעולם הזה אלא "וטוב לו בעולם הבא", משום שעיקר קילקול החיים בעולם הזה הוא בכך שאדם מתאווה לנכסים הרבה ומקנא במי שיש לו יותר,
ובכך גורם רעה לעצמו ומביא עליו ועל בני משפחתו דאגות רבות, "שכן מרבה נכסים מרבה דאגה", אבל אם טוב לו במה שיש לו ולא חסר לו מאומה אז הוא מלא אושר וחיים.
וידוע כי העשירות מקלקלת בעבודת ה'. מכאן נבין כוונת הפסוק "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט" מי הוא זה הנקרא עשיר? זה שלא ירבה, זה שמסתפק במה שהקציב לו הקב"ה ואין חפצו לקבל יותר ואינו רוצה להרבות: והדל הוא זה אשר "לא ימעיט" תמיד חפצו לחפש דרכים למלא תאותו.
הרב יוחנן מיכאלי מלוד
