פרשת "מסעי"
"ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם" [לג-ב]
מסע האדם בחיים
בפרשת "מסעי" אנו רואים סדר בלשון הכתוב, בתחילה נאמר: "מוצאיהם למסעיהם" ובהמשך נכתב בסדר הפוך "מסעיהם למוצאיהם" שהרי ברור שאם שינה הכתוב את הסדר אין זה מקרי אלא ודאי יש כוונה בשינוי.
נקדים ונאמר כי הקב"ה סיבב את בני ישראל במדבר במשך 40 שנה כהכנה לקראת כניסתם לארץ ישראל, כיון שללא הכנה לא היו בני המדבר מסוגלים לחיות חיי תורה שלמים לאחר זמן.
כאשר סובבם הקב"ה במדבר עשה זאת לתועלתם משלוש בחינות: א- האריך להם את הדרך על מנת שיקשה עליהם לסגת ולחזור למצרים. ב- בני ישראל היו נכנסים מיד היו מתעסקים בשדה ובכרם סיבבם כדי שיאכלו את המן וישתו מי באר ובינתיים תתיישב התורה בגופם [תנחומא]. ג- הסיבה השלישית מובא ברש"י שמצטט את מדרש תנחומא, משל למלך שהיה בנו חולה והוליכו למקום רחוק לרפואתו כיון שהיו חוזרים החל אביו מונה את כל המסעות, אמר לו כאן הוקרנו [התרחצנו] כאן חשת בראשך וכו', עלינו לשים לב לכך שהמדרש המשיל את העניין למלך שנסע עם בנו החולה כדי להתרפא. לכאורה, מדוע לא נקט המדרש משל למלך שיצא עם בנו לטיול? אלא, רצו חז"ל לרמוז לנו בזה שהשהייה במדבר הייתה רפואה לבני ישראל.
וזוהי התועלת השלישית שהפיקו בני ישראל משהייתם הממושכת במדבר, אם כן,עלינו להבין מאיזו מחלה היה עליהם להירפא? כמו כן יש לשאול האם וכיצד אפשר לשלב ולחבר את שלוש הסיבות לשהייתם הארוכה של בני ישראל במדבר? הדברים מתבארים יפה במאמרו של הגר"מ מילר בספרו "שיעור ליום השבת" כהקדמה הוא מביא את משלו הידוע של המגיד מדובנא שבעזרתו הוא מיישב את השאלה הנ"ל, על שינוי הסדר בענין "מסעיהם למוצאיהם". מעשה בילד שהתייתם מאמו, ואביו נשא אישה אחרת, הבן הצעיר לא מצא שפה משותפת עם האם החורגת אבל שנות נעוריו היו מלאות צער ותוגה, כאשר התבגר הילד נסע האב למקום רחוק, כדי למצוא שידוך הגון לבנו, אכן אחרי
זמן שב האב לביתו ובפיו בשורה שהוא מצא לבנו שידוך הגון, ואף כבר נקבע תאריך לחתונה. כשהתקרב מועד החתונה יצאו האב ובנו לדרך בעגלה עמוסה כל טוב ומתנות העגלה לא הרחיקה לצאת מהעיר, והחתן פנה אל העגלון "כמה קילומטרים התרחקנו מהעיר?" והעגלון השיב. וכך היה חוזר החתן על השאלה מדי פעם, וזאת כדי לדעת כמה התרחקו מהעיר. גם האב הטריד את העגלון בשאלות דומות, אך בניגוד לבן השאלות של האבא היו כמה ק"מ עוד נשאר כדי להגיע למחוז חפצם?
פשר הדבר בשוני בשאלותיהם של האב והבן נעוץ בהבדל יסודי במהלך מחשבתם, לבן לא היה מושג אודות האושר הצפוי לו, כי הוא לא הכיר את הכלה ואת משפחתה, אבל דבר אחד היה ברור לו, הוא מתרחק והולך מהעיר שבה שבע מרורים וצרות, לכן שאל בכל פעם כמה ק"מ התרחקו מעיר המוצא. לעומתו, האב אומנם ידע כמה רע היה לבנו בביתו, אבל עם זאת הוא כבר יכול לתאר לעצמו את האושר הרב הצפוי לבנו מעתה ואילך, מכיון שהוא מכיר במעלות השידוך ובמעלות המשפחה שבנו הולך אליהם, ועל האושר הצפוי לו. ולכן האב שאל כמה ק"מ עוד נותרו עד שיגיעו למחוז חפצם.
עתה יובן אומר המגיד מדובנא הפסוק הנ"ל, מבחינת בני ישראל דמתה יציאת מצרים ליציאתו של הבן מבית אמו החורגת, הם עדיין לא ידעו מהי קדושה, מהי ארץ ישראל ומהם חיי תורה, אבל הם כן ידעו כמה היה רע להם במצרים. לפיכך הייתה יציאת מצרים לגביהם בבחינת "מסעיהם למוצאיהם", דהיינו: כל מטרת המסע הייתה "למוצאיהם", לצאת ולברוח ממצרים, ולכן כאשר מדובר על "מסעי" בני ישראל נאמר: "ואלה מסעיהם למוצאיהם",לעומתם, משה רבינו כבר ידע כמה טוב יהיה להם בארץ ישראל ומה נהדר יהיה לחיות על פי התורה הקדושה ובטהרה, לכן נאמר, "ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם" כלומר כל יציאתם הייתה למען המטרה של "למסעיהם" לנסוע ולהגיע לחיים של תורה בארץ הקודש, הוא ידע כמה היה להם קשה במצרים ואעפ"כ כדוגמת האב בנמשל, ידוע ידע שהטובה הצפויה להם היא מעלה הרבה יותר גדולה מעצם היציאה מבית עבדים.
הרב יוחנן מיכאלי הי"ו מלוד
