הרב יוחנן מיכאלי בדברי תורה לפרשת 'אמור'

הרב יוחנן מיכאלי בדברי תורה לפרשת 'אמור'

פרשת "אמור"

"ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה' מקדישכם" [כב-לב)

זהירות!!! שדה מוקשים

 

ומאחר שאתם רואים את פעולתו על זה השלמות אם כן אתם המקודשים ללכת בדרכיי אל  תחללו את שם קדשי בפעולות חסרות ומגונות (ספורנו)

 

חייל יהודי אמריקאי ששירת בויאטנם סיפר: לא היה חיל שחזר משם שפוי, העצבים נדרכו עד קצה הגבול, כשאתה לוחם בחייל העומד מולך, המטרה מוגדרת, זה ענין של יחס כוחות, של עדיפות אמצעי לחימה, מיומנות מוטיבציה, אבל כשאתה מפטרל בסבך הג'ונגל ומאחרי כל עץ, עלולות לבלוש אחריך עניים בוחנות, עלול להיות מכוון נגדך קנה רובה, כשבכל צעד אתה עלול להפעיל מוקש החבוי במדבר העלים, להיתקל בחוט המתוח בין שני גזעים, ואז יבזיק הברק וירעים הרעם וכל הפטרול יעוף באוויר, זה נורא!!!

הוא דיבר וקולו רועד, שב לחוות את הפחד והאימה, ואני נזכרתי שלנו יש את הויאטנם שלנו, כל העבירות הם אויב, אבל אויב שניצב מולנו, גלוי וחשוף, בדרך כלל המטרה מוגדרת, אבל יש אחת שהיא כמוקש – כמארב.

 

אדם הולך לתומו ומפעיל מטען צד, אם לא יהיה מודע לסכנה, אם לא ינקוט אמצעי זהירות כפולים ומכופלים, הוא לא ידע מהיכן תצוץ הסכנה, הכוונה היא לציווי: "ולא תחללו את שם קדשי, ונקדשתי בתוך בני ישראל", איסור לחלל את השם, וישנו ציווי לגרום לקידוש שם שמיים, זהו האיסור החמור ביותר בתורה, התשובה בלבד לא מכפרת עליו, אף לא בצירוף יום הכיפורים, ואפילו לא יסורים נוראים עד למוות! (יומא פו.) "אם יכופר לכם העוון הזה עד תמותון". זהו איסור שאינו תלוי בנו אלא בנקודת המבט של הרואים אותנו ושופטים אותנו, של חברים לעבודה, שכנים בבנין, בני משפחה, לא זו בלבד, אלא שאמרו עליה "אחד שוגג ואחד מזיד בחילול השם" (קידושין לט) גם הדורך בשוגג על מוקש הרי הוא מתפוצץ! מהו חילול ה'?

יש חילול ה' ששייך לאנשים גדולים מהם מצפים לשלמות, וכל סטיה מהשלמות עלולה להביא לחילול ה'.

 

"החפץ חיים" זצ"ל נחפז פעם בדרכו להספיק לרכבת הנוסעת לווילנה, חייב היה להגיע לעיר הבירה הליטאית לצורך חשוב ביותר, וביקשו לסור לבית אבל. כאשר עבר באחד הרחובות, פנה אליו אדם להשלים מנין לתפילת מנחה, החפץ חיים כבר התפלל מנחה והרכבת עמדה לנוסע אבל אם יסרב, יאמרו שבגללו לא היה מנין, נכנס להשלים מנין, איחר את הרכבת והמתין בבית הנתיבות בקור העז במשך שעות לרכבת הבאה, ובלבד שלא ייגרם שמץ של חילול ה'…

ויש חילול ה' של בחור ישיבה, חלילה, ולעומתו – קידוש ה' שלו: שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהיה קורא ושונה, ומשמש תלמידי חכמים, ודיבורו בנחת עם הבריות ומשאו ומתנו באמונה, מה הבריות אומרות עליו? אשרי אביו שגידלו לתורה, אשרי רבו שלימדו תורה, אוי להם לבריות שלא למדו תורה!

 

פלוני שלמד תורה ראו מה נאים מעשיו! עליו הכתוב אומר: "ויאמר לו עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר" (ישעיה מט-ג) (יומא פו.) התנהגות הולמת, בוגרת ומיושבת מנחילה כבוד וגורמת לקידוש שם שמיים, וזה המצווה, שאין גדולה כמוה! שאין נשגבת ממנה!

אכן כך הוא, אבל כשם שכל בית ישראל נושא עין לגדולי ישראל, ומשום כך חייבים הם להקפיד על כל צעד מצעדיהם שיגרם לקידוש ה', עד שאמרו שאסור שיימצא רבב וכתם על בגדו של תלמיד חכם, וכשם שבעלי הבתים נושאים עין לתלמידי הישיבה, והם נושאי כבוד התורה, כך צריך כל יהודי ירא שמים לדעת, שהוא מייצג את כלל הציבור הדתי בעיני הציבור המוגדר כחילוני. אדם החובש כיפה, הציפיות ממנו הם אחרות וגבוהות יותר וחס וחלילה אם הוא ישליך חפיסת סיגריות ריקה ברחוב, יאמרו שהדתיים מלכלכים את חוצות העיר, אם יפגר בתשלומים של וועד הבית, יגידו שהדתי עדיין לא שילם ושלא נדבר על צ'יק שחזר "הצ'יק" של הדתי ההוא". כל אלו מוקשים שעלולים לעלות עליהם מבלי משים, ואנו אין בידנו לנטרלם, רק להציב את השלט "זהירות"!!! שדה מוקשים!!!

ומה זה אם לא חילול ה' חלילה!

הרב יוחנן מיכאלי הי"ו מלוד

 

 

Write a Comment

Your e-mail address will not be published.
Required fields are marked*