פרשת "ויקרא"
פרשת הקרבנות……
"ונפש כי תקריב" כולנו מבקשים שהמשיח יבוא במהרה. ומה יהיה שהמשיח יבוא? בית המקדש יבנה: נכון יהיה בית ה' בראש ההרים…ונהרו אליו כל הגוים..
בית המקדש זו השראת השכינה, מקור השפע הטובה והברכה. כל יהודי מבקש: "שיבנה בית המקדש במהרה בימינו". ומה נעשה שם? מה עבודתנו בבית המקדש? הקרבת קרבנות. אף עליהם אנו מתפללים בכל יום: "והשב את העבודה לדביר ביתך" וכאן-רבים נעצרים. בית מקדש זה נפלא ונשגב. אבל, קרבנות לשם מה?
זה נראה כשייך לתרבות אחרת ואנחנו כיום שונים. אז לפני שנסביר את ענין הקרבנות נקדים ונאמר שאין טעות גדולה יותר מהנחה זו, שאנו שונים.
כל חוקרי הנפש מסכימים פה אחד שמתחת למעטה התרבות, הסגנון ואורח החיים, נשאר האדם אותו אדם, על לבטיו, תסכוליו ומאוייו, על אשרו ורגשותיו. ענין הקרבנות אף הוא נובע מאותם מעינות נפש ופורט על נימי הרגש. לפיכך, הוא מדבר אלינו ושייך אלינו כמו בימים עברו לא פחות, ואולי אף יותר.
חז"ל אומרים שאדם הראשון הקריב קרבן בהר המוריה. קין והבל, בניו, הקריבו שם קרבנות. נח, בצאתו מן התבה, הקריב שם מכל הבהמות הטהורות. הם לא היו מצוים להקריבן. הם לא היו שייכים לתרבות בה הקריבו קרבנות. להפך, הם יצרו תרבות זו. הם המציאו את ענין הקרבן. מדוע? מהו הרעיון שבבסיס המצוה? נפתח בסיפור: לרבי משה לייב מסאסוב זצ"ל הראו מן השמים, שבהונגריה מצויה נשמה גדולה שיש לחלצה. אסר רבי משה את מרכבתו ונסע להונגריה. חצה נהרות ויערות, עד שהגיע לאחו. ובאחו-גבעה מוריקה. ועל הגבעה רועים אווזים, עליהם משגיח רועה צעיר, נער כבן עשר. עיניו סורקות את אווזיו, את האחו הירוק, את תכלת השמים. לבו שמח, והוא נושא עין למרום וקורא: ריבונו של עולם, אני אוהב אותך כל כך! תודה לך על הכל. תודה על השמש הזורחת והרוח הנושבת, תודה על החיים שהענקת לי ועל הבריאות. תודה לך על שעינים לי לראות כל זאת. ורבי משה לייב שומע. הרועה לא סיים את דבריו וקרא, ריבונו של עולם, במה אוכל לגמול לך על כל חסדיך? במה אוכל לגמול לך על שנתת בלב אנשי העיירה למסור לידי את אווזיהם לרעותם, ואני יכול לקיים בשכרי את אמי האלמנה? הו, ריבונו של עולם, אילו היה לך אווזים הייתי רועה אותם בחינם! אבל ריבונו של עולם לא הפקיד בידיו את אווזיו והרועה לא מצא מנוחה. הרי אתה יודע ריבונו של עולם שאילו הייתי יודע להתפלל, הייתי מתפלל ואילו הייתי יודע ללמוד הייתי לומד ואיני יודע לקרוא ולא להתפלל ואיני יודע כלום. וקרא בשמחה אבל, דבר אחד אני יודע מכל אנשי העיירה ההפוך ראש ואעשה את זה לכבודך. וכך עשה שוב ושוב בזריזות מופלאה. חיבק אותו הצדיק בחום והורה לו לבוא עמו. יחדיו הלכו אל אמו האלמנה ונתן לה כסף לשנה שלמה, כדי שתרשה לו ללמוד תורה, עד שזכה הנער והיה לאחד מגדולי ישראל – הצדיק הנודע: רבי יצחק איזיק מקאליב זצ"ל.
למעשה זהו המסר שבקרבן להכיר טובה על כל הטובה. את כל כולנו היינו מקריבים לך אבל נצטוונו להמשיך לחיות. לפיכך, אנא קח מאיתנו תחליף. נקריב במקומנו, כשב או פר ואנו מבקשים כל כך להכיר טובה, לתת משהו בתמורה. אז שיבנה בית המקדש ושם נקריב קרבן בתמורה. ובכן אתה יכול להכיר תודה בתור התחלה, שעה ללימוד, אתה עייף מותש מעבודת היום, הקרב את הרצון ורצון זו הנפש ובזה פתחנו: "ונפש כי תקריב" ואמרו חז"ל: "כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם". אז שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך.
פסח כשר ושמח.
הרב משיח מיכאלי הי"ו קרית מלאכי
