פרשת 'עקב'
מעשה שהיה לפני חודשים מספר, סיפר אותו מפיץ ספרי קודש בירושלים ובבני ברק כשהוא מפיץ בעצמו. נוסע מחנות לחנות סוחב חבילות, גובה כספים, בזיעת אפיו אוכל לחם. להפצה בשאר ערי הארץ יש מפיץ אחר שמגיע לכל מקום. בפרוס חג הפסח בא המפיץ לחנות אחת בירושלים והציע את ספריו ובעל החנות עונה 'תודה כבר יש לי אותם' מהיכן. מפיץ המשנה הביא והציע. המפיץ שמע וכעס: הרי התנה בפירוש שבירושלים ובבני ברק יש לו בלעדיות. מיד התקשר למפיץ המשנה וכעס במילים קשות. והוא התנצל ואמר שזה היה חריג. ביקש סליחה ופינה את השטח. כעבור חודש חנות זו פשטה רגל ולא יכלה לשלם למפיץ את כספו. מפיץ המשנה התקשר למפיץ וא"ל תודה רבה רבה שהצלת ממני את ההפסד.
הלקח – לעולם אינך יודע מה מצפה לך בהמשך הדרך, אתה נלחם על דבר מסויים ואפילו צודק ומנצח ואינך יודע אם חלילה זה לטובתך או לא.
גמ' מועד קטן (י"ח:) מספרת: רבא שמע אדם שמתפלל כך: 'ריבנו של עולם שבחורה פלונית תסכים להינשא לי' יעצו רבא אל תבקש בלשון זו אם ראויה היא לך תסכים ואם לא אז לא. והוא אמר מה פתאום הלוואי ותסכים אני יהיה המאושר בעולם מאושר לנצח.
התפילה הועילה והסכימה לאחר זמן שמעו רבא מבקש בכל ליבו: ריבונו של עולם או שתהרוג אותי או אותה, יחד זה לא הולך.
ועוד גמ' סנהדרין (ק:) ר' יצחק בר אלישיב ראה את ר' מני תלמידו שהיה עצוב שאל מה קרה? א"ל התלמיד רבי, אשתי מכוערת. א"ל ר' יצחק מה שמה? חנה, א"ר יצחק: תתייפה חנה. שב הביתה ולא להאמין אור בבית קורנת וזוהרת יופי עוצר נשימה, עוברים כמה ימים ושוב עצוב מה יש מה קרה? היא רוצה להתגרש אני מכוער עבורה ושוב אין בעיה לרב. 'תחזור חנה לכיעורה' ושלום הבית חזר.
ועוד בתלמוד ירושלמי הוריות פרק ג– ה"ד מספרת באותו עני ולו שדה זיבורית ופרה כחושה חרש בה נתקלה בגומא ושברה רגלה, חשך עליו עולמו עד שטרח להוציאה וגילה הקב"ה עיניו ומצא אוצר טמון באדמה ואמר: 'לטובתי נשברה רגל פרתי'.
ועוד גמ' נידה (לא.) מעשה באדם שביקש להפליג בספינה בדרכו אליה חדר מסמר לרגלו. נזקק לטיפול רפואי ובינתיים הפליגה הספינה כמה הצטער! כעבור זמן הגיעה השמועה שאותה ספינה טבעה.כמה הודה על אותו מסמר, שנא' 'אודך ה' כי אנפת בי'..
ומדוע סיפרנו כל זאת? פותחת הפרשה כך:
'והיה עקב תשמעון את כל המשפטים האלה' פירש האור החיים הק' זצ"ל: אין 'והיה' אלא לשון שמחה 'עקב' הוא לשון סוף אי אפשר לשמוח אלא בסופו של תהליך.
ניצחונות ביניים בתחנות הדרך אינם אומרים מאומה. אם אני עייף בערבו של יום ורוצה כל כך לנוח אבל מתקיים שיעור תורה, המנוחה הישג לטווח הקרוב ושיעור התורה מרומם אותי מלא וגדוש בתוכן, בונה אותי רוחנית, מרומם את כל הבית, מקרין על כל המשפחה, מלבד הזכויות שצובר 'והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה' – מתי תהיה השמחה? לבסוף, כאשר תצא ברכוש גדול של תורה ומצוות ואדרבא ככל שתהיה עייף ויגע או עסוק וטרוד יגדל שכרך במכפלות של מאה: מניין? 'טוב אחד בצער ממאה שלא בצער'! – מביאנו ומה מביאים איתנו לימי הסליחות הממשמשים ובאים אם לא את שיעורי התורה במסירות נפש, את המצוות, הברכות ומעשי החסד. את כל השאר ישא הרוח ואלו עומדים לעד.
יה"ר שנזכה לעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב ובא לציון גואל ונאמר אמן.
הרב גבריאל מירלא הי"ו מרחובות
