פרשת 'נצבים וילך'
'אתם נצבים היום כולכם' וגו' סוף השנה קרב ובא ובו מסתכמים א- מעשי כל איש ואיש (לטוב ולרע) ב- וכן כל המקרים והגזירות שבאו עלינו (לטוב ולרע) ובד בבד נכנס לשנה החדשה התשע"ה 'שנת השמיטה' הבעל"ט וביום הדין יעברו לפני המלך 'כל באי עולם כבני מרון'. פרשה זו לעולם מסכמת את השנה ומקדמת את יום הדין הגדול והנורא והרבה רמז ודרש יש בו לדעת איך לגשת לקראת יום הדין.
המדרש (תנחומא א) מדוע נסמכה פרשה זו לפרשת הקללות, לפי ששמעו בנ"י מאה קללות חסר שתיים חוץ ממ"ט קללות שבתורת כהנים (בחוקותי) הוריקו פניהם ואמרו מי יכול לעמוד באלה, התחיל משה מפייסם 'אתם נצבים היום' הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כליה, והרי אתם קיימים לפניו. (ע"כ דברי המדרש מובא ברש"י)
והדברים תמוהים ראשית היכן מרומז בדברים אלו שהם פיוס, ואדרבא פשט הדברים מלמדים לעמידה לדין ובשבועה לכל מי שיעבר על כל דברי התורה הזאת. 'ועוד' מה מקום יש לדברי הפיוס האלה אם הקב"ה גזר עליהם קללות והרתיע את מי שלא יקיים את דברי התורה א"כ מה שייך דברי הפיוס שמסירים כל פחד ואיום מכל הקללות אם הקללות אמת דברי דברי הפיוס ח"ו הבל ואם יש אמת בפיוס מה לתורה לכתוב דברי הקללות?
והן אמת שהסתירה זו מלווה אותנו כל ר"ה, מצד אחד צריכים לגשת ביום זה בחיל ורעדה מפחד הדין בו נאמר: אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַיָין וּמוֹכִיחַ וְיוֹדֵעַ וְעֵד וְכוֹתֵב וְחוֹתֵם וְסוֹפֵר וּמוֹנֶה וְתִזְכֹּר כָּל הַנִּשְׁכָּחוֹת וְתִפְתַּח אֶת סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת, יום בו תחתוך קצבה לכל בריה ותכתוב את גזר דינם מי יחיה ומי ימות (ח"ו) מי בקצו ומי לא בקצו מי ירעש ומי ישקוט מי יעני ומי יעשיר וכו' (מתוך פיוט של ר' אמנון ממגנצא זי"ע) ומצד שני יש לנו מצוה להתגלח להסתפר ולרחוץ וללבוש בגדי חג ולהרבות במאכל ומשתה בבשר כי יום חג הוא לנו, והלא יום הדין הוא הנשמע כדבר הזה, שופטים מצב לחיים או למוות וכו' ויושב וחוגג לכבוד המשפט? אכן בארו מובא בספרים (שו"ע תקפא סעיף ד) כל זה כדי להראות שאנו יוצאים זכאים בדין, א"כ בטוחים אנו ונצא זכאים בדין למה לנו פחד הדין וכו'?
בכדי ליישב את הדבר נצטרך להבין ראשית הלא מי יכול לגשת אל המלך להצטדק לפניו בדין אליו צריכים אנו למצוא עצות איך לזכות בדין ולא במעשים בלבד (כי אין בנו מעשים) והרבה עצות נתנו חכמי הדורות, אבל העצה המרכזית היא שמי שיחוש את הדין ויודע שיש דין ויש דיין בבחינת 'וידעת היום' 'והשבות אל לבבך' 'כי ה' הוא האלוקים' וגו' שופט על כל הארץ עי"ז הוא משתייך וקשור לקב"ה זה מזכה אותו בדין.
וזה כוונת הכתוב 'אתם נצבים' היום כולכם וגו' נצבים ולא עומדים 'נצבים' פי' עומד לצדו ומזדהה עם הקב"ה וזהו שאו' 'לפני ה' אלוקיכם' ואע"פ שחטאו ושגגו לפניו מ"מ מכירים בדיין האמת שופט צדק ואמת וזה שפייסם משה 'והרי אתם קיימים לפניו' כיון שתמיד אתם קשורים ומרגישים בו שיש דין ויש דיין זכאים אתם ובאמת זו הסיבה שבר"ה אין סליחות ואין מחילות אין בקשות ולא כלום אנו עסוקים רק 'במלך הקדוש' אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם', ע"י שמכירים במלך וגדולתו מרחם הוא עלינו ובזה אנו יוצאים בקריאה 'אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה'.
ובזה נבאר גם את אחד המשפטים בסליחות 'כדלים וכרשים דפקנו דלתיך, אל תשיבנו ריקם מלפניך' לכאורה אתה מודה שאין לך כלום 'כדלים ורשים' א"כ בזכות מה אתה רוצה לקבל? הוא אשר דברתי בעצם ריבונו של עולם, אם במעשים כדלים ורשים אנחנו, אלא בזכות מה נבקש 'אל על תשיבנו ריקם' למה כי אנו 'לפניך' מתייצבים מלפניך ורק בך אנו בוטחים, בזכות זה הקב"ה יזכנו בדין.
שנה זו 'תמהנו מרעות תשש כוחנו מצרות' בכלל ובפרט (בנפש חיילים ואזרחים הי"ד, בדרכים, מחלות וייסורים קשים, קושי הפרנסה ועוד) רבש"ע 'לא תתעלם בעתות כאל כי בצרה גדולה אנחנו' יהי רצון 'שתכלה שנה וקללותיה' וכעת בבואנו אל השנה החדשה בטל מעלינו גזרות קשות ורעות תחום פה שטן ואל ישטין עלינו, ויעמוד מליץ טוב לצדקנו' עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו כי אנו עומדים לפניך ורק בך אנו בוטחים, הושיענו לטובה ולברכה לחיים טובים ולשלום, חיים שיש בהם אהבת תורה ויר"ש, חיים שתמלא כל משאלות לבנו לטובה אמן סלה.
תרחם שארית עמך האהובים, כתיבה וחתימה טובה לכם ולכל בית ישראל.
הרב יעקב טטרוא הי"ו מבאר יעקב
