'אחרי מות בעניין שביעי של פסח'
שואל אדמו"ר הזקן בספר ליקוטי תורה: כתוב בפסוק "ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלקיך" (דברים טז ח)
משמע שדווקא ע"י ששה ימים שאוכלים מצה מגיעים ליום השביעי שהוא עצרת לה' אלקיך ומזה ישתלשל עניין קריעת ים סוף.
והענין יובן שהנה מצאנו במצוות אכילת מצה בחג הפסח, מובא בזוה"ק שכמו שבהשכלת גשמיות אין התינוק יודע ומשכיל כלום עד שטועם לחם – ואז אומר אבא – עי"כ מתגלה בו הקשר הפנימי הנעלה עם אביו, כי יש ביכולת הצומח ששרשו הוא ממקום גבוה יותר מהמדבר (האדם) לגעת בשורש הנעלם אצל האדם, בעצם האדם. ואז מתחבר לשרשו ואומר אבא. כך בצאת ישראל ממצרים לא ידעו להשכיל גדולת ה׳ עד שאכלו מצה.
ששורש המצה הוא בחי׳ לחם היוצא מן הארץ העליונה. שעל ידי מוצא פי ה׳ הנמשך בלחם זה יחיה האדם והנפש האלוקית לידע ולהכיר את מי שאמר והיה העולם. וכמו שנמשך חיות סתם לנפש השכלית מלחם גשמי, כך נמשך מאכילת מצה בפסח חיות לבחינת"דעת" שבנפש האלוקית "דע את אלקי אביך" ההתחברות העמוקה מבחינת אמונה עד לרמה של דעת. והענין כי החמץ הוא בחי׳ הגבהה והתנשאות שתופח ועולה ומגביה א״ע, אך במצה אין שום הגבהה, וכמ״כ בעבודת ה׳ חמץ הוא בחי׳ התנשאות וגסות הקליפה משא״כ מצה בחינת שפלות והכנעה בבחי׳ בטל רצונך (וזהו כי יתחמץ לבבי המשיל הלב הנוטה להרשיע לחמץ).
והנה ידוע דבגלות מצרים היו ישראל מקושרים מאד למטה והיה שכלם ומדותם בבחי׳ המיצרים וגבולים ושקועים בגשמיות העולם הגורמים להיות יש ונפרד מהקב”ה, ועיקר יצ״מ הוא ע״י שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים שהוא בחי׳ אור א״ס ב״ה שלמעלה מסדר ההשתלשלות שעי״ז נמשך בהם בחי׳ הביטול, עד שזה השפיע גם על הבצק שאפו שלא יכל להחמיץ מכיוון שהכל היה בדרגת ביטול מאד גדולה לקב"ה וכמ"ש "ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך" וכו' שאור א"ס בכבודו התגלה שם (ולכן נקרא פסח ע"ש שפסח – קופץ והולך בדילוג ולא כסדר הרגיל). וכמאמר ובמורא גדול זו גילוי שכינה, וע״י ביטול ויראה עילאה זו יצאו מכל המיצרים וגבולים.
וכל זה בא ע"י שמשכו ידם מעבודה זרה- ה"טלה" שהמצרים עבדו אותו, והצטוו לשחוט אותו ולאכול אותו עם מצות ומרור דווקא (וכמ"ש "על מצות ומרורים יאכלוהו"). ולכאורה אם נתבונן בעניין הרי המצה היא מאכל עבדים ("הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים") והקב"ה אומר לבני ישראל -תשחטו את הטלה- תצאו נגד אמונת מצרים בריש גלי, וגם תאכלו מצות – שהם מאכל עבדים, וגם תאכלו מרור… ורק ע"י כך תפסיקו להיות עבדים! כאן אנו רואים את גודל האמונה שנדרשו לה בני ישראל, שלכאורה זהו נגד העניין של חירות לאכול מצות ומרורים!..
אך אנו רואים שמכח האמונה הגדולה שהיתה לבני ישראל במצרים לעשות דברים המנוגדים להגיון אך ורק כי הקב"ה ציווה כך, גרמו לגילוי שכינה ברמה כ"כ גבוהה שאותו יום העוגות מצות שאפו לא החמיצו כי כח היצה"ר המחמיץ- התבטל (וכל זה ע"י עניין אכילת המצה שהיא "מיכלא דמהימנותא" – מאכל האמונה כלשון הזוה"ק). וע"י כח אמונה זו הגיעו לדרגה של "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" שע"י כח האמונה לבדו נפעל העניין של קריעת ים סוף – "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" וכמ"ש "ראתה שפחה על הים" כו' מכאן ברור הקשר בין "ששת ימים תאכל מצות" לבין "יום השביעי עצרת" כו'.
ויה"ר שנזכה בקרוב למ"ש "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" במהרה בימינו, אמן.
לע"נ סבי חכם יעקב בן אברהם ורבקה ע"ה. לרגל יום השנה א' איר.
הרב מיכאל בראל (אלאשוילי) הי"ו מרמלה
