פרשת שמות
'עמו אנוכי בצרה אחלצהו ואכבדהו' (תהילים צא-טו)
"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה.. את יעקב איש וביתו באו" בכדי להבין את הפסוק הזה נצטרך לשאול כמה שאלות א- מדוע בתחילת ספר פותח ב- ו'- החיבור כמוסיף על ענין והוא התחלה. ב- למה היה הצורך לכפול שמותם שכבר נתבאר בפר' 'ויגש'. ג- ואם כבר מונים את שמותם מדוע לא פרטו את כל השמות כמו בפר' 'ויגש'. ד- מדוע תחילת הפס' זכר שם ישראל' ובסופו 'יעקב' (וידוע החילוק באוה"ח) ה- פתח בתחילה 'הבאים' לשון הווה ובסופו 'באו' לשון עבר.
ספר שמות נקרא בספרים ספר 'גלות וגאולה' בו פותחת בירידת בנ"י למצרים, אע"פ שכבר הוזכר ירידתם בפר' 'ויגש' וסיבת הירידה למצרים לפרוע שטר חוב של 'ברית בין הבתרים' שנא' "גר יהיה זרעך בארץ לא להם" וגו' וכן הגמ' (שבת פט:) 'א"ר יוחנן ראוי היה יעקב אבינו לירד בשלשלאות של ברזל' וכו' שאע"פ שיעקב יורד לפי בקשת יוסף למצרים אבל כוונתו של יעקב היה לקבל על עצמו את 'גזירת הגלות'. (ודלא כעשיו שהיה גם מזרעו של אאע"ה וברח לו לשעיר) וזה שפונה הקב"ה ליעקב אבינו שחושב על זרעו בגלות "אל תירא מרדה מצרימה", "אנוכי ארד עמך מצרימה", "ואנוכי אעלך גם עלה" מבטיח הקב"ה ליעקב שישמור אותו ואת זרעו במצרים, ואותו יעלו ויקברו בארץ ישראל וילווה את זרעו בגלות 'וגם עלה' יזכו לצאת ממצרים ברכוש גדול.
וכך מפרש בעל 'קדושת לוי' מברדיצ'ב זיע"א את הפס' "וירא את העגלות" רמז שלח יוסף ליעקב אביו שלא יחשוש מהגלות שהיא סיבת הגאולה העתידית. הגלות נמשלה 'לעגלה' מלשון עיגול שהוא מסובב בהנהגתו, בהסתר פנים אבל תכליתו אור הגאולה שהוא 'קו הישר' בהנהגתו הברוכה שתתגלה עלינו במהרה.
וע"פ הדברים האלו יתבאר הפס' "ואלה שמות" להוסיף את השבטים שקבלו על עצמם את גזירת הגלות כראשונים האבות הקדושים, ובזה מתבאר שמותם בלבד ולא שאר בני המשפחה שירידתם מחמת יעקב ולא מחמת רצונם ולכן "הבאים" מצד עצמם, אבל שאר בני ביתו "את יעקב איש וביתו באו" בלשון עבר על הירידה המוזכרת עם יעקב וההוכחה לרצון האחים בקבלת עול הגלות מצד עצמם, מוכיח 'האוה"ח הקדוש' זיע"א לאחר שקברו בניו את יעקב מדוע חזרו וירדו למצרים ולא נשארו להתגורר בארץ ישראל אלא במטרה לקיים ולקבל עליהם 'גזירת מלך'.
בזוה"ק מבאר כשירדו בנ"י למצרים "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה" ירדה שכינה ופמליה של מעלה להיות אתם בגלות "איש" (ד' איש מלחמה) וביתו אלו מלאכי השרת "באו" וזה הרמז בפס' "אנוכי ארד עמך מצרימה" וגם עתיד הקב"ה והמלאכים בעתיד ללוות אותם בצאתם מן הגלות כמו שמפרש הזוה"ק (פר' 'בא') 'כשש מאות איש רגלי' וגו' בכ' הדמיון שכנגד יוצאי מצרים נתלוו מרכבות של 'מלאכי השרת' וזה "ואנוכי אעלך" מגלות מצרים' "גם עלה" שכן בכל העליות 'עמו אנוכי בצרה' שכינתא בגלותא, ועתיד הקב"ה לגאול אותנו באור פני מלך כמו שמסיים דוד המלך ע"ה 'אורך ימים אשבעהו ואראהו בישועתי' ונזכה להיות ממקבלי פני משיח צדקינו במהרה בימינו אמן.
הרב יעקב טטרוא הי"ו מבאר יעקב
לע"נ מו"ר סבי רפאל בן שלום ושמחה זצ"ל
