פרשת שמיני
נושא ימי הספירה עולם חסד יבנה
הימים אלו שמידת שהיתה מתוגברת על עם ישראל שעד היום אנו נוהגים איפוק בשמחה וקצת עניני אבלות, רציתי להעיר דברים בין איש לרעהו.
מסופר שפעם אחד הגיע אלמנה לאדמו"ר מצאנז 'הדברי חיים', קשת יום ורדופת צרות ובפרט שבתה בגרה ולרש אין כלום, שמע הרב ונתן מכתב המצלה לעשיר נכבד שהיה מתלמידיו, חזרה משם בפחי נפש ללא אגורה שחוקה, שאל הרב מה היה וענתה שהעשיר טען שעוסק הוא במצוות תלמוד תורה ששקולה היא כנגד כל התורה כולה ועל כן אין זמנו פנוי למצוות הצדקה, שמר הרב את הדברים בליבו. לימים, שהוצרך אותו עשיר להיכנס לקודש פנימה, לדבר עם הרב על ענייניו, לא קרבו רבו כלל, עד שמצא שעת כושר וטען לרבו למה אינו מקרבו, ענה לו האדמו"ר עיין בפרשת וישלח, פירוש: כתוב בפסוק: 'ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו' ואמר שם רש"י מי זה אותו איש, היה שרו של עשיו, ואילו בפרשת וישב, כשיעקב שלח את יוסף לראות את שלום אחיו, גם שם מוזכר שפגש אותו איש ושם רש"י פירש שאותו איש היה מלאך גבריאל, והשאלה שנשאלת מניין לרש"י?, לחלק בנהם למה שם איש פירוש מלאך = עשיו ואילו כאן מלאך = גבריאל.
והתירוץ, בפרשת וישב המלאך פוגש את יוסף ומראה לו את הדרך אשר ילך בה, ואילו בפרשת וישלח דרש יעקב מהמלאך ברכה ומה טען לו שאין לו פנאי, שהיום הוא צריך לומר שירה לפני הקב"ה. על התנהגות כזאת נקרא מלאך של עשיו, שיהודי מבקש ממך ברכה ועזרה ואתה לא מתפנה אליו בתואנה שאתה עסוק בדבר אחר הרי זו דרכו של עשיו. העשיר הבין את הכוונה, שאף שלימוד תורה חשוב והוא כנגד כל התורה כולה, מכל מקום כיון שמהשמיים נתנו בידיך את היכולות לעזור לאחרים אי אפשר לך להתעלם מהם, על פי זה יובן הקושיא – יעקב אבינו חזר למעבר יבוק בשביל פחים קטנים ששכח, ואומר שם רש"י שמכאן שצדיקים שממונם חביב עליהם יותר מגופם, אבל הדברים לא מובנים, וכי מדובר כאן על קמצנות, הרי זה בחיר שבאבות שהיה מרכבה לשכינה ולא חלילה כמו אותם אנשים שמחשיכים על התחום בכדי להשיג פירות וירקות ב- 10 אחוז פחות ממחיר השוק.
ואפשר ויובן על פי מעשה, היה איש פשוט בעל בעמיו, קצת דתי שכל חודש היה שולח סכום מכובד מאוד לאחיו שהיה אברך, ומטופל במשפחה גדולה בלי העין הרע, ותמהו עליו חבריו מניין כח נתינה זו, הרי לא מדובר על נתינה חד פעמית אלא באופן קבוע. סיפר הלה, שהיה ילד בגיל הישיבה, למד בישיבת חברון אצל הרב ר' יחזקאל סרנה ז"ל, ומנהגו היה לשלוח קבוצת בחורים במשך שבוע שלם לשמש את ה'חזון איש' ולראות מהנהגתו המעשית, ופעם שאל לבחור הזה אם רצונו להתארח אצל החזון איש. הסכים לכך, והנה הוא רואה שחבריו דיברו עם הרב החזון איש בלימוד הנלמד בישיבה והוא רק עומד מהמצד שומע כעונה, אינו זוכה להצטרף ללימוד בניהם. נגמר אותו השבוע וכל מה שזכה לקחת משם שאצל הרב החזון איש הכסף אינו נחשב כלל, יכול ברגע אחד להיכנס עשיר עולם מניח על השולחן סכום כסף נכבד ואחריו יבואו אנשים נזקקים או ראשי ישיבה, הרב היה מעביר את הכסף במלואו בלי ליהנות ממנו כלל, וזה נחקק בליבו שאין ערך לכסף, האומנם לא זכה להיות בן תורה אבל מידת הנתינה אימץ אותה בזכות הנהגתו של אותו צדיק ועל כן לא היה קשה לו לשלוח לאחיו האברך סכום כסף נכבד מידי חודש בחודשו.
בימים אלו שאנו צריכים לדקדק יותר באהבת חינם ובודאי אם נחפש נמצא איפוא אפשר להרבות בצדקה ולא כמו אותם טיפשים שחושבים שרק בשמחות צריך לזרוק כסף לנגנים שהם נחשבים להכי עניים, ובו בזמן שיתכן ששאר בשרו אחיו, אחותו או דודו משוועים לפרוטות ואותם הוא בדרך כלל פוטר בברכת ה' יברך את עמו בשלום, וניישם לעצמנו שבקטנות שכל אחד יכול להוסיף מחול על הקודש וזה הדבר יהיה תיקון לימי הספירה על אהבת חינם. ובתפילה שיקרב גאולתינו ויחיש משיח צדקנו.
הרב שלום טטרואשוילי הי"ו מאשדוד
