פרשת וילך
שלוות החיים
נמצאים אנו בפתחה של שנה חדשה. כל אחד מעוניין כמה שיותר לקחת דברים וליישם אותם בשביל שנה טובה ומבורכת,בעז"ה לכל ישראל, והנה עלה בדעתי מחשבה על אחד הדברים שמאוד חסרים בחברה הישראלית, וזה – שמחת החיים שהייתה אצל אבותינו ולנו חסרה מאוד. לכאורה, אבותינו שחיו בתנאים קשים מאוד, הן מבחינת מכשור חשמלי מכונת כביסה, מקרר, מחשב, תנור גז, מיקרו, וכל שפע שה' חנן אותנו בדורנו. אני עוד זוכר את הזמנים שנשים היו עושות כביסה בידיים, מורטות את העופות בידיים וכן מכשירים את הבשר,שהיום שום בת ישראל לא מוכנה לשמוע ולעשות כדבר הזה, והשאלה שעולה ממילא איך אבותינו שרדו את כל הקשיים הללו ועוד יותר מהיכן לקחו שלווה שכזו ומה היה סוד קיומם? התשובה לכך היאשהיה להם חוסן באמונתם, שם שמים היה שגור בפיהם תדיר, בזמן שמחה ידעו להוקיר ולהודות לה', ואם חלילה בזמן צרה קיבלו דין שמיים באהבה ואמרו גם זו לטובה, והתפללו לה' לישועה, כי הם הרגישו בנים לה' אלוקיהם, ובן הסמוך על שולחן אביו אין לו לדאוג כלל מלבד לשרת את אביו ולמצוא חן בעיניו, כדי שיעניק לו מטובו בידו הפתוחה והרווחה, אבל אם האמונה מתרופפת והאדם חושב שהוא הפועל והעושה והמשיג לא פלא שלא מוצא מנוחה ומרגוע. אץ רץ חושב לכבוש העולם, יש לו מנה רוצה כפליים, ולעולם אינו מרוצה, ואם חלילה לא משיג את ייעדו מאשים את עצמו ובגלל זה מתוסכל ומדוכדך.
וכן היה מעשה בחכם אחד, שכל חייו ישב ולמד. לימים בא קרובו לבקרו בביתו ולא מצאו. אמרו לו שנמצא בישיבה. בינתיים נאנחה אישתו של החכם על מר גורלם, תינוקים משוועים לאוכל ואין, והפרוטה חסרה תדיר בבית. הלך הקרוב לבית המדרש ומצא את החכם וראה פניו קורנים מאושר, אמר לו שמחה זו מה עושה אצלך, ובני ביתך נאנקים בדלותם, ענה לו החכם- הם צודקים בטענתם וגם אני צודק בטענתי, הם כולם נשענים רק עלי, ואני רק בשר ודם ומנין לי להושיעם, ועל כן פניהם נפולות, אבל אני כל ביטחוני בה' יתברך שהוא הזן והמפרנס ולמה לי בכלל לדאוג, ולכן פני תדיר שמחות. עודם מדברים והגיעו גבאי קהילה חשובה עם כתב מינוי לרבנות לחכם ובזה שעה ה' לתפילתו.
עוד בעניין זה ראיתי שהאחים הקדושים רבי פינחס מפרנקפורט בעל ההפלאה ורבי שמלקאמליקשנבורג ז"ל באו לפני המגיד ממזריטש ושאלה בפיהם על דברי הגמרא- שיש לברך על הרעה באותו שמחה שמברך על הטובה, כיצד ניתן להגיע לדרגה זו? אמר להם לכו לתלמידי רבי זושא חקרו אחרי רבי זושאמאניפולי והגיעו למעונו, ראוהו אברך לבוש קרעים מזה רעב ויושב תדיר אחר התנור ושופך נפשו במזמורי תהילים. אחר שאילת שלום, הודיעושבאו בשליחותו של רבו המגיד, שישיב על שאלתם, תמהה עליהם רבי זושא וכי אין זה טעות בכתובת. הן אני מעולם לא ידעתי רעב ומחסור, ואיך אענה על שאלתכם, ובזה קיבלו תשובה.
עוד הסבר לשלוותם ורוגעם של אבותינו- הם היו בגדר חכם המכיר את מקומו. גם בקהילתם היו עשירים אמידים חכמים בינוניים ועניים. האמיד ידע שאינו חכם ובן מעמד הבינוני ידע שאינו אמיד, כל אחד חי לפי הכנסתו והיה שמח בחלקו. העני הלך רגלי, הפועל נסע בעגלה, האמיד הזמין כרכרה והעשיר החזיק מרכבה. וכי מי חלם על רכב פרטי בכל בית אם לא לחומרה שניים ושלושה רכבים בחנייה. ולהחליפם תכופות לפי צו האופנה והלחץ החברתי. על זה ראיתי בגמרא – בית כנסת היה באלכסנדריה שבמצרים והיו יושבים הסנדלרים לחוד וצורפי הזהב לחוד, ולמה הייתה להם כזאת חלוקה כי כך לא מצאו קינאה ותחרות אחד בשני. ועל פי זה הגמרא מפרשת את הפסוק 'כי ירחיב ה' גבולך ואמרת אוכלה בשר' לימדה תורה דרך ארץ שלא יתאווה האדם לאכול בשר, אלא מתוך רחבות, בדרך כלל יקפיד על מזונו מן הירקות, הכנסתו גדלה יותר יוסיף תבשיל, נהיה אמיד יוכל בשר, והעשיר יוסיף רפרפת, ומי שמנהגו כן, יכול להיות רגוע ואף לחייך, כי לא מעיקים עליו חובות וריביות, ואינו קונה בתשלומים אלא כיד ה' המלאה והטובה ואף אינו בולע יותר מכפי יכולתו. אורח חיים בדרך זו כנראה נשכח בימינו, והרבה בזכות לחץ תדיר של רשתות השיווק וסוכנויות הפרסום למיניהם, אנו נתונים לשטיפת מוח תדיר, שאדם חש עצמו נחות וחריג אם חלילה לא יעמוד בסטנדרט ולא יחליף מכונית כל כמה זמן, או שלא ירכוש כל כלי חשמל שרק יוצא לשוק, וקורא שפעמים שאין כסף מיותר לכל זה, ומה עושים כמובן נכנסים למינוס, ואז עובדים שעות נוספות, ומחפשים עבודות אחרות, ועל חשבון מי? כמובן, הבריאות ושלימות המשפחה. הילדים מתחנכים ללא דמות הורים, יותר מ- 30 שנה שאני מתעסק בחינוך ילדי העדה,שאני רואה בצהריים ילד עם מפתח על צווארו, יודע אני שילד זה כבר מגיל קטן צריך להסתדר בחיים, בלי אבא ובלי אמא, כבר מהבוקר מוקדם לא רואה אותם שיוצאים לעבודה ואם כן, מי ידאג לו לצהריים ומה בנוגע לשיעורי הבית. אם לצערנו מצבינו כך לא פלא שחיוך על פנינו מצרך נדיר ביותר והשלווה מאיתנו והלאה.
על כן נעשה חושבים לעצמנו, מה מטרתנו בחיינו, ואולי נזכה בשלוותם של אבותינו וה' הטוב עלינו ברחמיו יכתבנו לחיים טובים ושלווים וגמר חתימה טובה לכל עם ישראל.
חכם שלום טטרואשוילי הי"ו מאשדוד
לע"נ אסתר בת מנשה ואביגיל אשת רפאל טטרואשוילי
