רשע או סדום מה עדיף?
אם נשאל מה המידה היותר חמורה, מידת רשעות או מידת סדום. התשובה תהיה פשוטה, ודאי דמידת סדום חמורה יותר. נמשיך לשאול, איזו מידה חמורה יותר, האומר ״שלי שלי, שלך שלך״ או ״הכל שלי״? גם פה נענה, ודאי מי שאומר ״הכל שלי״. כעת נביט במסכת אבות: 4 מידות בדיעות: ״האומר שלי שלי שלך שלי – רשע״. ״שלי שלי שלך שלך – זו מידת סדום״. הכיצד, בדיוק ההיפך מההיגיון.
התשובה נעוצה במסכת סנהדרין, שם הגמ׳ מספרת על אליעזר, עבד אברהם, ההולך ברחוב ופתאום נחתה אבן על ראשו וקיבל מכה ויצא דם, אליעזר היה גבר בגוברין ומיד תפס את הזורק ולקחו לבית דסדום. יושב השופט, שומע טענות הצדדים, ופוסק כי אליעזר חייב 2000 ש׳ לזורק. אליעזר לא מבין – ״מה״ – הוא שואל, ״אני חייב לו", ״זה טעות – כבוד השופט״, א״ל השופט – ״לא לא״, כאן בסדום, החוק אומר כי מי שפגע בשני והוציא ממנו דם, חייב האחרון תשלום על הקזת הדם שנעשתה בחינם, כי בד״כ הולכים לרופא לשם כך ומשלמים כסף, וכאן עשה בחינם?! ח״ו! ואליעזר ממשיך לשאול – "אך מה הרעיון בשיגעון?" – "חוק זה חוק" א״ל השופט. אליעזר מספר לשופט, כי אין לו כסף, הוא יורד לרגע לכספומט, בדרך הוא מרים סלע ענק מגיע לשופט ומנחית לו על ראשו והוציא ממנו פי 4 מנות דם ממה שיצא לו. השופט מתאושש, ואז אליעזר א״ל, אתה חייב לי 6 אלף, ו – 2000 תשלם לזורק הראשון.
זה היה החוק בסדום.
לא נחשוב שבסדום היתה מערכת משפטית לא הגיונית כג׳ חוקי נירנברג וכו', אלא בסדום היתה מערכת משפט מסובכת ביותר, רק שזה היה ע"פ חוקי סדום! (רק טוב שאליעזר לא נפל בידי השופטים דידן רח״ל).
תדעו לכם, שבעולם התחתון לדוג', יש ג"כ עזרה הדדית ומעשה חסד בין האנשים, בסדום – לא! מחקו את כל מעשי החסד, אין צדקה, לפי החוק זה אסור.
ולכן ברורה התשובה לשאלתנו כעת. האומר "שלי שלי, שלך שלי"- זה לא הגיוני, הוא פשוט גזלן, זה לא חוק! זה רשעות! אך "האומר שלי שלי, שלך שלך" – אין חסד כלל, כ״א שיתעסק עם שלו. מחיקת החסד לגמרי – זו מידת סדום!
ברית מילה
"וירא אליו באלוני ממרא" ומפרש רש״י, יום שלישי למילתו היה ובא הקב״ה לבקרו. וה״ספורנו" הק׳ כ', הקב״ה בא, כי קיים כאן ברית. ואין ברית ללא הצד השני הכורת, הווי אומר הקב״ה. ברית מילה, זו לא מצוה ככל המצוות, אלא זו כריתת ברית. ודרך כורתי ברית הוא ששני הצדדים נמצאים.
ולכן נהגו, מסיים הספורנו, להכין כיסא בברית לאליהו הנביא, כי זהו נציגו של הקב״ה. נבאר שאלה ידועה: מדוע אומרים בטקס הברית את המילים: "אליהו מלאך הברית, הנה שלך לפניך". וכי לכאורה התינוק שייך לאליהו?
כ׳ בזוה״ק פרשת "כי תשא", שפנחס קיבל שכר" לכן אמור לו הנני נותן לו את בריתי שלום". אך אחר שאליהו הנביא קינא קנאת ה׳ צבאות על שעזבו בריתך, א״ל ה', עכשיו בגלל שקנאת, אני לוקח לך את הברית, והרי פנחס זה אליהו. "לא היית צריך לקטרג עלי – כי הנה עזבו בריתך אלקי ישראל". היית צריך להשאיר לי את הקנאה לכך. ולכן א״ל ה', אם ברצונך לקבל את בריתך בחזרה, כעת, כל תינוק שמלים אותו, אם תהיה נוכח שם תקבל בריתך בחזרה וזהו שאומרים: "אליהו מלאך הברית, הנה שלך לפניך".
ידועה הרי הקפידא דלברית מילה לא מזמינים במפורש, אלא מודיעים כי הברית תיערך ביום פלוני במקום פלוני ותו לא. ומדוע כעת, לפי הסבר זה נבין, כי הרי הסעודה היא עיקר הברית כמ״ש "אספו לי חסידי, כורתי בריתי עלי זבח", הזובח. ויש שמקפידים להביא בשר בהמה לסעודה כפשוטו דזבח הוא המשך כריתת הברית והוא ה״מכה בפטיש" וא"כ יוצא שמזמינים אותך לבוא לטקס כריתת ברית, וא"כ מי שלא יבוא, מסוכן הוא ולכן רק מודיעים.
וא"כ יוצא לנו עוד הלכה מזה, דהרי מי שאיחר לטקס הברית, ומרגיש החמצה, אין זה נכון. דעיקר הברית זו הסעודה. הרי בכל ברית מילה ישנם שותפים פעילים ופסיביים, הפעילים הנם: הבן, אבי הבן, הסנדק והמוהל, וכל העדה הנם פסיביים. אך כל זה בטקס הברית. בסעודה, כולם שותפים אקטיביים לטקס כריתת הברית, ולכן יותר חשוב להישאר בסעודת המצוה ולאכול שם.
הרב אילן שמילה הי"ו מלוד
