פרשת חיי שרה
בפרשת השבוע נאמר: "ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון בארץ כנען" ומסביר הזוהר ש'שרה' רומז לגוף ו'אברהם' לנשמה, וזה 'ותמת שרה' כשהגוף מת 'בקרית ארבע' המורכב מארבע יסודות 'היא חברון' המחוברים בעת חיותו, אזי במותו 'ויבא אברהם' –הנשמה- 'לספוד לשרה ולבכותה' הנשמה בוכה מפני שגם לאחר המיתה היא קשורה בגוף. לפי ההנחה ש'שרה' רומז לגוף ואברהם לנשמה לא מובן לכאורה משמעות הכתוב: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה".
ידוע פתגם הבעש"ט (מובא ב-'היום יום' כ"ח שבט) על יסוד הכתוב: "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו", 'כי תראה חמור' – כשתתבונן בחומר שלך ותראה שהוא 'שונאך' משום שבתחילת העבודה ובתחילת החיים קיימת שנאה הדדית בין הגוף לנשמה 'רובץ תחת משאו' המשא הוא עול התורה והמצוות, למרות שזה משאו המשא שלו שלכן ניתנו המצוות לנשמות בגופים דווקא משום שהכוונה היא לברר ולזכך את הגוף, בכל זאת נחשב הדבר לגביו כמשא שאין לו חפץ בו, ומשום כך הוא 'רובץ תחת משאו'. מלבד העניין שהמצוות ניתנו לנשמות המלובשות בגופים דווקא הרי גוף המצוות נתלבשו בדברים גשמיים דווקא ולא רק המצוות אלא גם המצוות שהן חובת הלבבות, כמו אהבה ויראה או חובת המוח כגון מצוות האמנת הייחוד, גם מצוות אלו צריכות להיות מורגשות בבשר הלב והמוח. מצוות אהבת ה' לדוגמא צריכה להיות מורגשת בגוף, כשם שבעניינים גשמיים הרי 'שמועה טובה תדשן עצם' וכפי המסופר בתלמוד (גיטין נו:) ששמועה טובה הביאה לשינוי גופני כך גם אהבת ה' צריכה להטביע את רישומה בגוף שהיה מורגש שאמנם 'קרבת אלוקים לי טוב'.
וכך גם ביראה עליה לגרום לא רק לכיווץ במוח או אפילו בלב, אלא עלייה להיות במידה כזו שיהיה ניכר בקשר הגשמי של המוח והלב שהוא שרוי בפחד. בכל עניין הורו אותנו נשיאי הדור דוגמא וכן בנידון זה קיימת דוגמא: מסופר על האדמו"ר הזקן שכשהגיע בפעם בתפילתו (בראש השנה או ביום כיפור) ל'ובכן תן פחדך' החל להתגולל על הארץ תוך כדי אמירת פח פח (פא' פתוחה) ומרוב פחד לא היה באפשרותו לסיים את המילה ורק כעבור זמן מה סיים את כל המילה 'פחדך'. דוגמא נוספת בסיפור אודות כ"ק אדמו"ר הצמח צדק שבשנות נשיאותו הראשונות הוא ישב פעם והתוועד עם חסידים ובשולחן היה משקה חריץ והצמח צדק שתה כוס אחת ושתיים ואף ציוה למזוג לו כוס שלישית, ואחר כך הוא העביר את ידו על מצחו ופעולת המשקה לא היתה ניכרת עליו, והסביר זאת הצמח צדק אח"כ שהתבונן בגדולת ה' ונפל עליו פחד רב 'ויין קשה – פחד מפיגו' (בבא בתרא י'.) ומבטל מהגוף את פעולת היין. וכן גם באהבה: הרה"צ רבי מנחם נחום מצ'רנוביל היה שמן בגופו מאמירת 'אמן יהא שמיה רבא'. כשהתבונן בשמיה רבא ובגדולת ה' שהוא מברך 'לעלם ולעלמי עלמיא' שנמשך בכל העולמות ובכללם גם בעולם העשייה הגשמי נתעורר באהבה ותענוג במידה שהביאו שמנונית בגופו.
ממשיך הבעש"ט ומבאר בפתגם שלו על המשך הכתוב האמור: 'וחדלת מעזוב לו' עלול אתה לחשוב שכיון שהגוף רובץ תחת משאו כדאי לך להתמסר רק לעבודה השייכת לנשמה ואת הגוף תמגר ע"י תעניות וסיגופים נאמר לו: עזוב תעזוב עמו, יש לברר ולהעלות את הגוף. אדם שיכוון במחשבתו כל הכוונות שבמצווה מסויימת ולא יקיימנה בפועל: הוא מכוון לדוגמא את כוונת מצות תפילין ואילו בפועל אינו מניח תפילין, הרי לא רק שהוא מפסיד קיום המצווה אלא אף עובר עבירה כי הוא ביטל את מצות תפילין. ואילו שבפועל הוא מקיים הנחת תפילין ולא מכוון את הכוונה המתאימה מחמת חסרון ידיעה או אף כשהוא יודע את הכוונה אלא שלא כיוונה, הרי את עונשו אמנם ישא על שלא כיוון אבל את המצוה בפועל קיים.
בברית המילה שהיתה אצל אחד מנכדי הצמח צדק היו צריכים לבחור בין שני מוהלים אחד מהם היה מבוגר מאוד אבל היתה לו ידיעה בכתבי האריז"ל (בעניינים השייכים למילה) והשני היה צעיר ומומחה אבל פשוט בהרבה מהמוהל הראשון, והורה צמח צדק להזמין אל המוהל הצעיר בנימוק שצריכים למול פשוט בגשמיות. וזו המשמעות של "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה" ש'שרה' רומז לגוף לפירוש הזוהר שכן עיקר הכוונה הוא הגוף, עתה הדבר בהעלם ולעתיד לבוא תבוא מעלת הגוף לידי גילוי במידה כזאת שהנשמה תקבל את חיותה מהגוף, אלא שהטעימן הקב"ה – לאבות – בעולם הזה, מעין עולם הבא, משום כך נאמר לאברהם – “כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה”. (מעובד עפ"י שיחת הרבי מליובאווטש)
התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי הי"ו מלוד
