פרשת בא
"ומת כל בכור"
איך פועל הדבר שהצדיק נותן עיניו באדם והורגו? ותמה האוה"ח (אור החיים) הקדוש, למה לא אמר והרגתי כל בכור ומה הלשון 'ומת' שמשמע מאליו? ועוד צריך ביאור המובא בחז"ל שחכמים כאשר רצו להמית אדם 'יהבו ביה עיניה וקטלוהו' (שבת לד.) ונעשה גל של עצמות, ודברים אלו בהשקפה ראשונה לא יובנו איך תהיה ראית הצדיק לרעה, והלא כתיב 'טוב עין הוא יבורך' והצדיק הוא טוב עין ואם כן ראייתו היא לטובה ולא לרעה ואיך הורג הצדיק בראייתו?
ותירץ: דכל חלק רע בעולם מוכרח שיהיה לו מעמיד כל שהוא מהחיוני שהוא בחינת הטוב כי החלק הרע לבדו אין לו חיות כלל אלא הוא מיתה, ורק החלק הטוב שבו הוא הגורם חיות לכל הרע.
ומוסיף האוה"ח הקדוש "דע כי כל מקור ישראל למינו וישאבנו וזהו סוד בחינת ניצוצי הקדושה באמצעות נשמות ישראל ועסק תורתם, והצדיקים העצומים קדמונינו יכירו בהביטם באדם רשע לברר ממנו כח החיוני שהוא בחינת הטוב, באמצעות הראיה הדקה אשר יביטו בעין החכמה להוציא חלק הטוב ההוא כי כשיתכוון למול ענף הקדושה תעשה בו נפש הצדיק כמעשה אבן השואבת לברזל (מגנט) שתוציאנו ממקום שנקבע שם בראיה".
ומעתה יובן הלשון 'ומת כל בכור' כי בעבור שהשי"ת עובר בארץ מצרים בזה ימות כל בכור מעצמו, כנתינת עין של החכמים ברשעים שהופכים אותם לגל של עצמות, כי באמצעות כן יוצא מהם החיוניות וכך יפריד מהם על ידי שיעבור השי"ת במצרים את כל נשמת בכורות המצריים.
ובאותו עניין כתב הרב בן איש חי זצ"ל שהטעם שנהפכו לגל של עצמות ולא מתו בסם כדי שלא ילשינו למלכות שחכם זה הרגם ועל ידי שיראו כאן עצמות בלבד יאמרו זה מת מלפני מאות שנים.
"וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי לאמר צא אתה וכל העם אשר ברגליך ואחרי כן אצא" (יא-ח)
כתב רבנו בחיי וזה לשונו: "ואמר, אין אני וישראל יוצאים מרשותך עד שתשלחנו אתה בעצמך ותצווה אותנו בכך, 'ואחרי כן אצא' והנה בכאן נשתלחו ישראל והותרו ממאסרם בכח עליון ועל כן יוצא מן הפסוק הזה השם הידוע לאשה המקשה ללדת וכחו עצום לפתוח מוסרות הולד שהוא אסור בבית האסורים להוציאו ממסגר לאויר העולם כדי שיזכה לתורה כי האדם לעמל יולד, כשם שישראל יצאו ממאסרם לקבל התורה בחדש השלישי והשם הזה ידוע הוא לבעלי השמות ומפורסם בניקודו, והבן זה".
מסופר על רבי יואל טיטלבוים (ילקו"ח) שנכנס אצלו אחד מתלמידיו והיה בצער רב על שאשתו מקשה ללדת והרופאים מודאגים. באותה שעה ישב הרב וקרא את פרשת השבוע שניים מקרא ואחד תרגום בפרשת 'בא' ותלמידו רשם את בקשתו, אולם הרב המשיך את לימודו כרגיל ולא פנה אליו ותלמידו עמד ללא סבלנות, כשהגיע הרב לפסוק "צא אתה וכל האם אשר ברגליך" הרים את קולו וחזר את הפסוק שוב, תלמידו שחשב כי רבו מצווה אותו ללכת קם והלך, והנה ברגע זה ממש יצא הולד לאוויר העולם.
שבת שלום ובשורות טובות.
ר' יוסף מודזגברישווילי הי"ו מלוד
