פרשת קדושים
נאמר בפרשה: "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלוקיך אני ה'".
מפני שיבה – לפני זמן גיל השיבה תקום והתעורר תתחיל לעבוד את בוראך בנערותך.
כדי שתהדר פני זקן – ולא תבייש את שנות זקנותיך, בכך תזכה ליראה את ה' אלוקיך. (עפ"י הזוהק' ח"ג פז:) חכמי התלמוד ראו את האדם עוד בטרם בא לעולם והנו 'כפנקס שמקופל ומונח', רק כאשר ייוולד עתיד הפנקס להיות פתוח ובכל יום ויום יומלאו דפיו. האדם במעשיו ובהליכותיו 'יכתוב' את דפי הפנקס של החיים שלו 'וכל מעשיך בספר נכתבים'. בינתיים בעוד העובר במעי אימו הרי מקופל הפנקס ומונח סגור. מה ייכתב בו? זאת עדיין אין איש יודע, רק בסוף ימיו של האדם יהיה הפנקס מלא מדף לדף, יהיו בו דפים של הוד והדר ודפים של חולשה וכישלון, דפים של דמע, דפים וורודים ודפים אפורים, פנקסו של אף אדם אינו נשאר חלק, הוא הולך ומתמלא שורות צפופות כל יום והדף שלו.
במושב זקנים שבפאתי העיר ישבו להם קשישים על הספסל בחצר. רוח קרירה נשבה ועסוקים היו במריבה קולנית 40 צועק הראשון, 42 מתנגד השני, 39 בדיוק קורא השלישי, כך התווכחו הזקנים בקולניות שלא הייתה מביישת קבוצת ילדי בית הספר בגיל העשרה, לא הם לא דיבור על מניות וגם לא דנו במספר חברי הקואליציה נושא הדיון אף לא היה בעל חשיבות היסטורית כלשהי אלא ניסו לדייק את מספרם של ציפורי הדרור שחלפו מעל חצר בית האבות. לפתע השתררה דממה הכל סבבו את ראשיהם אל אחד הקשישים שזה עתה יצא אל החצר וידיעה חשובה בפיו, שמעתם ידידנו הוותיק משה הדפיס את ספר זיכרונותיו הכוללת את כל קורות חייו, אכן בר מזל הוא. בצד, נותר חיים, קומתו כפופה, יושב הוא ומהורהר מקנא במשה שהנציח את קורות חייו לדורות, אולי אעשה כך גם אני אעלה את קורות חיי על הדף ומי יודע אולי מישהו יתעניין בהם.
ממחשבה למעשה, התרומם מכיסאו לקח את ההליכון ועלה לחדרו. התיישב לשולחן, אעלה את האור נטל גיליון נייר חלק ורשם עליו באותיות גדולות 'אלה קורות חיי'. על מה אכתוב? חשב את ימי ינקותי איני זוכר, שחר ילדותי, מה אכתוב ששיחקתי בבוץ ואמי הכתה אותי? הן הדור הצעיר לא יבין על מה אני מדבר?! אולי אכתוב על תלת אופן שקנה לי סבי ליום הולדתי השישי, אין בכך משהו מעניין גם על הטיול השנתי שערכנו בבית הספר, לא ביצענו סנפלינג או בנג'י לא היו כאלה דברים הכל יבש חסר אטרקציות. אולי על תקופת ההתגברות מהבר מצווה איך חגגתי עם החברים והמתנות… אך לא מה מיוחד בכך. אולי מהצבא כמה חזקים היינו כיצד התפללנו איך חלפו שלוש שנים, גם בכך אין כל חידוש. ימי נישואין היו אלה ימים יפים ימים של תקווה אופטימיות אהבה ושמחה, אך מה נותר אוברדרפט, התרוצצות לעבודה לא אוכל לכתוב על כך, אולי שהילדים הלכו לצבא ואני ואשתי נותרנו לבד עמוסים בזמן פנוי למריבות ולהתבוננות לאחור איך חלפו ימי הנעורים, אולי על הילדים שבאו לבקר אחת לחודש ולבקש קצת הרבה כסף בשביל החיים? משעמם מדי.. מה נותר? ימי הזיקנה! רצנו יחד מרופא לרופא מבית חולים אחד למשנהו עד שליוויתי אותה לכבודה האחרון ולאחר מכן שלחוני הילדים לבית אבות. אולי אכתוב על הציפורים בסתיו ובאביב, על חבריי הזקנים הנחמדים כאן? על מה אכתוב???
בשעת בוקר הגיעו בניו לבקרו ומצאו רכון על השולחן בלא רוח חיים ראשו היה מונח על דף ריק ולבן שכותרתו 'אלה קורות חיי'.
הגאון ר' יחזקאל אברמסקי דרש את הפסוק 'זה ספר תולדות אדם' חיי האדם דומים לספר, העמוד הראשון הוא יום הלידה, ובעמוד האחרון הוא יום הפטירה וכל יום מחיי האדם הוא דף מתוך אותו ספר, והאדם כותב וחותם במעשיו את תוכן ספרו, 'אנא כתבו ספר יפה'.
תלמיד אחד בא לרבו לבקש המלצה לכהן כרב במקום מרוחק הרב לקח נייר כתב מה שכתב הניח בתוך מעטפה ומסרו לתלמיד, אך יצא התלמיד ופתח לראות מה כתב רבו, הוא מגלה הנייר ריק כמעט לחלוטין, בראש העמוד כתוב רק שתי אותיות מ.י. ושוב בתחתיתו אותן האותיות מ.י.
התלמיד לא הבין וחזר למורו ורבו שמא טעה רבינו, זו לא טעות השיב הרב זוהי ההמלצה הטובה ביותר, כתוב כאן הכל הסביר הרב, האותיות מ.י. למעלה משמען 'מעשיך יקרבוך' ואילו האותיות מ.י. למטה משמען 'מעשיך ירחקוך' כל מה שביניהם אתה תכתוב, הכל תלוי בך.
כל החיים שלנו נעים בן שתי אותיות אלו, אנחנו מקבלים את חיינו מאת הבורא זוכים במתנות שונות האמורות לסייע לנו, כל תפקידנו הנו לכתוב את תוכן הגיליון, למלא את הנייר החלק..
אשרי איש שלא ישכחך, ובן אדם יתאמץ בך, כי דורשך לעולם לא יכשלו ולא יכלמו לנצח, כל החוסים בך.
כולנו תקווה שנזכה בעזרת ה' לימים שבהם תהיה עבודתנו 'מין כלילת יופי, שכל הגוונים והצורות מתקופות שונות בה מתראות'. מתוך דבקות בה' ית' פרנסה בשפע ונחת מכל העניינים בטוב הנראה והנגלה יזכנו ה' ל'ובא לציון גואל ונאמר אמן'.
הרב גבריאל מירלא הי"ו מרחובות
