פרשת בראשית
בתוך תיאור מעשה הבריאה מופיע פירוט של בריאת גן העדן. בין השאר התורה מספרת כי "נָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן, וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים". התורה גם מציינת את שמות ארבעת הנהרות: "שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן, הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב… וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן, הוּא הַסּוֹבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ כּוּשׁ. וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל, הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר, וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת". רש"י מפרש את משמעות שמותיהם של הנהרות: פישון – מלשון "ופשו פרשיו" (במשמעות של ריבוי). גיחון – שהמייתו גדולה ומזכירה נגיחה. חידקל – "שמימיו חדין וקלין". פרת – "שמימיו פרין ורבין ומברין את האדם".
מה הטעם שרש"י נדרש להסביר את משמעות השמות של הנהרות? יש בתורה שמות שניתן להם הסבר ויש שמות שלא נתפרש טעמם. למשל, חווה נקראה כך "כִּי הִיא הָיְתָה אֵם כָּל חָי". כך גם טעם השם קין – "קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה'". אבל על משמעות השם הבל לא נאמר בתורה דבר, ורש"י אינו נחלץ לפרש זאת. מדוע כאן נזקק לפרש בפירוט את משמעות שמותיהם של הנהרות? אלא שבעניין שמות הנהרות מתעוררת שאלה גדולה, ואותה רש"י מבקש ליישב: מה הצורך במתן שמות לנהרות, בשעה שהאדם עדיין לא נברא, ואין מי שיקרא בשמותיהם (שכן גן העדן נברא ביום השלישי לבריאה)?!
מכאן רש"י מסיק שהשמות נועדו לבטא את שבחו של גן העדן. התורה מתארת בפירוש את ייחודו, כגן שהקב"ה נטע בו "כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל". גם תיאור הנהרות נועד להעצים את מעלות הגן. למשל, נהר פישון, שהקיף את ארץ החווילה שבה זהב, בדולח ואבן השוהם – מבליט את מעלות הגן, שממנו יוצא נהר מופלא כזה. זה גם ההסבר להדגשת התורה שהנהר אינו מתפצל לארבעה נהרות, אלא לארבעה ראשים. בכל העולם יש נהרות המתפצלים, ומה הפלא שהנהר שיצא מגן העדן התפצל? אלא כאן מודגש, שהנהרות הללו הם 'ראשים' – מקור כל הנהרות שבעולם.
בעניין נהר פרת רש"י מדייק: "שמימיו פרין ורבין ומברין את האדם". מה עניין התוספת שהמים "מברין את האדם", וכי לא דיי שמימיו "פרין ורבין"? אלא שנהר פרת שונה מנהר פישון, למשל, שהוא הנילוס. שם התלות בנהר גדולה, שכן הוא מקור המים היחיד במצרים, שלא התברכה בגשמים, ו"נילוס עולה ומשקה את הארץ". אך נהר פרת לא נועד להשקיית הארץ, שכן בסביבתו יורדים גשמים. לכן עיקר מעלתו של נהר פרת היא בפעולתו על האדם – מימיו פרים ומרבים, וגם מבריאים את האדם ומחזקים אותו. זו עוד נקודת שבח לגן העדן, שממנו יוצא הנהר הזה. (תורת מנחם)
באדיבות צעירי אגודת חב"ד chabad.org.il
