שבת סוכות
שבת שבתוך החג מוסיפין בה שמחה יתירה יותר מן הרגיל בכל שבת משום שמחת יום טוב.
"ושמחת בחגך אתה ובנך וביתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך" (דברים טז-יד)
אמרו חז"ל בגמרא מסכת פסחים (קט.) ת"ר חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל, שנא' "ושמחת בחגך" וכו' זה אכן נפסק להלכה בדברי הגאונים והראשונים, מרן בשו"ע א"ח ס' תקכט סעיף ב, וכך כתב: חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד הוא ואשתו ובניו וכל הנלווים אליו כיצד משמחן? הקטנים – קליות ואגוזים והנשים קונה בגדים ותכשיטים כפי ממונו וכו'.
מצוות עשה זו מוטלת על כל איש ואשה מעם ישראל, וברמב"ם הל' לולב פרק ח' הלכה יב' אף על פי שכל המועדות מצווה לשמוח בה – בחג הסוכות הייתה שמחה יתירה במקדש שנ' "ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים".
בשמחת חג הסוכות שמחים ברובד הגשמי על אסיף תבואתם אולם עיקר המשמעות היא דווקא השמחה הפנימית והרוחנית שנובעת מתוך נשמתו ונפשו המשכלת של האדם וזה מתוקף קדושת ימי הדין אלול ר"ה ויוהכ"פ. שעי"ז יכל להתקרב ולהדבק בקודשא בריך הוא ואף בורא עולם אינו חושך מאיתנו את קירבתו ית'. כפי שרמזו רבותינו "אני לדודי ודודי לי".
מעשה ברוכל שהיה מסתובב ברחובות ובשווקים ומוכר בקבוקי שתיה קרה וכך מוצא את פרנסתו. בבוקר שטוף שמש לאחר תפילת שחרית הכריז האיש כי היום לא יצא לעבודה, מה קרה? שאלו אותו ענה: היום עומד להיות חמסין גדול איני יכול לסבול את החום המעיק והשרב המציק, אמרו לו האנשים: אדרבא, שחם בחוץ זה היום שלך, כל בקבוקי השתייה ימכרו תוך חצי שעה, מתי תמכור שקר??? אז אף אחד לא יקנה ממך היום זה הזמן שלך להרוויח.
יש לדעת שזה הזמן המסוגל ביותר במשך השנה לעבודת השמחה. בימים אלו זוכים אנו להכין תרכיז של שמחה למשך כל ימות השנה ולכן כדאי מאוד בזמן מסוגל זה להתאמץ לשמוח ולשמח כל מה שביכולתנו וראוי הזמן וההתאמצות, וצריך לדעת שהמצווה אינה הולכת בקלות, וכבר אמר הגאון מווילנא שזה המצווה הקשה ביותר שצריך האדם להיות שמח תדיר במשך כל השבוע בלי להסיח את הדעת מהשמחה, וכמובן שמדובר בשמחה של מצווה, ועל זה אומר ה'נפש החיים' כי כאשר יהודי רוצה לעשות מצווה מקיף אותו אור מקיף וקדושה עליונה ומסייעים לו לקיים את המצווה.
מסופר במדרש (תנא דבי אליהו רבה פ' יג) על אליהו הנביא: מעשה באדם אחד שהיה מתחבט בעצמו שלא קרא ולא שנה. פעם אחת הייתי עומד אני והוא בבית הכנסת כיון שהגיע השליח ציבור לקדושת השם הגביה אותו אדם את קולו וענה אחריו בקול רם קדושת ה' ואמר קדוש, קדוש וכו' אמרתי לו בני מה ראית שהגבהת את קולך עד מאוד, ואמר לי לא די שלא קריתי ולא שניתי אלא עכשיו שניתן לי רשות הגביה את קולי ותנוח עלי נפשי. אותו אדם הרגיש שיש לו זכות גדולה בכך שנתנו לו רשות לקיים מצווה. דוד המלך אומר בתהילים: "ואני ברוב חסדך אבוא ביתך" הוא לא סתם בא לבית המדרש אלא חש שזה חסד ה' עימו שנותן לו את האפשרות לבוא לבית המדרש.
הרי לנו מושג מהו ערכה של מצווה אחת, כאשר מקיימים מצוה צריכים לדעת איך לקיימה, אפשר לקיים מצווה בפשטות אבל אפשר לקיימה בצוותא עם בורא עולם בשמחה פנימית. והחילוק בין זה לזה הוא שמים וארץ. שניים מתפללים אותה תפילה שניהם מניחים תפילין זה עושה זאת בשמחה וזה כמצוות אנשים מלומדה וההבדל ביניהם הוא לנצח נצחים.
לכן יתגבר כארי וכלביא לשמוח בשמחת ה' בחג וילמד כפי כוחו בשמחה ויקיים המצוות בשמחה וישמח בני ביתו וישמח העניים בצדקה וישמח הסובבים אוו וישמח בשמחת ה' אותו. ובזכות השמחה שהיא היסוד ושורש העבודה בעבודת ה' נזכה כולנו בשמחה גדולה ליישב בסוכת עורו של לויתן יחד עם כל צדיקי עולם בגאולה האמיתית והשלימה ובבניין בית המקדש אכי"ר.
שבת שלום ומבורך, וחג שמח.
הרב גבריאל מירלא הי"ו מרחובות
