פרשת ויצא
על הפסוק "וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים" רש"י מסביר: "מלאכים של ארץ ישראל באו לקראתו, ללוותו לארץ". עוד בהיות יעקב בחוץ-לארץ שיגר הקב"ה מלאכים מארץ ישראל כדי "ללוותו". המילה "ללוותו" באה להבהיר שהליווי של המלאכים לא נועד למלא צורך הכרחי בעבור יעקב, כדוגמת שמירה, מפני שלכך דאגו מלאכי חוץ לארץ, כהבטחת ה': "וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ". אלא שמטרת בואם של המלאכים הייתה לכבד את יעקב.
גם לבן הכיר בהגנה הרוחנית המיוחדת המלווה את יעקב. הוא עצמו הודה בכך כשסיפר ליעקב על דברי ה' אליו: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע". לא דיי שהיה מנוע מלהרע ליעקב, אלא שאף הביע חיבה כלפיו וכלפי ילדיו: "וַיַּשְׁכֵּם לָבָן בַּבֹּקֶר וַיְנַשֵּׁק". אם כן, לשם מה הוציא הקב"ה את מלאכי ארץ ישראל מתחומי הארץ? – אך ורק כדי ללוות את יעקב אבינו, מפני כבודו. הקב"ה ביקש לוודא שיעקב אבינו יחוש גם בהיותו בחוץ לארץ את האווירה של ארץ ישראל; שגם בגלות יחוש מצב של גאולה.
מכאן עולה מעלתו הגדולה של היהודי, גם בהיותו בגלות. לא זו בלבד שהקב"ה ממלא את צרכיו ומגן עליו, עד שגם אומות העולם מכירות בעובדה זו, אלא שהקב"ה שולח לחוץ לארץ את מלאכי ארץ ישראל כדי "ללוותו" – פשוט לתת לו כבוד. יהודי רואה שהוא שרוי בחשכת הגלות המרה והארוכה. הוא חש שיברון לב על התמשכות הסבל של עם ישראל, ועל אלפי שנות הגלות ושעדיין משיח צדקנו לא בא. מניין ישאב עידוד וכוח?
באה פרשתנו ומעניקה לו מסר מעודד: יהודי גם בהיותו בגלות אינו בודד! הקב"ה לא רק שומר ומגן עליו, ולא רק שהוא מספק לו את צרכיו ודואג שגם אומות העולם יסייעו לו, אלא שולח אליו את "מלאכי ארץ ישראל", וגורם לו לחוש מעין גאולה עוד בהיותו בגלות. יטען היהודי שעדיין אין הוא רואה את התממשות הייעוד "וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ, וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ" (ישעיה מט,כד). התשובה היא שגם עליו מוטל לפעול להגשמת ההבטחה. כאשר ילמד עניין זה בתורה, ויחקה את התנהגותו של יעקב אבינו, יביא לידי מימוש הדבר בפועל. (תורת מנחם תשמ"ג)
באדיבות צעירי אגודת חב"ד chabad.org.il
