הרב אילן שמילה בדברי תורה לפרשת 'ויקרא'

הרב אילן שמילה בדברי תורה לפרשת 'ויקרא'

פרשת ויקרא

״מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם״
מן הבקר – דרשו רבותינו, שאדם צריך ללמוד מוסר מבהמות. הגמרא מספרת, שפעם הגנבים גנבו את אתונו של ר׳ פנחס בן יאיר, מי היתה אותו אתון, כשר׳ שמעון בר יוחאי ובנו יצאו מהמערה והלכו לכיוון החותן, ר׳ פנחס בן יאיר, ממרחק 12 ק״מ! האתון מזהה את ר׳ שמעון בר יוחאי וצועקת, אמר ר׳ פנחס בן יאיר וודאי שראתה האתון את חתני וחתני בא לעברו, היה זה ביום ו', לקחו לבית המרחץ.
ועוד הגמ׳ מספרת שהגנבים גנבו אותה והאתון שהגנבים גנבו אותה והאתון לא אוכלת, אין הכשר ואין מעשרות וכו', אחרי יומיים ללא אוכל, אמרו הגנבים מה נעשה, אם תמות האתון כאן, מיד יפוץ ריח והמשטרה תבוא ותגלה אותנו והחליטו לשחררה, האתון חזרה לבית לבד!.
וכשראה ר׳ פנחס בן יאיר, אמר מיד לשמשו, תשימו לעניה זו אוכל מיד, והגישו לפניה אוכל ור׳ פנחס בן יאיר המשיך ללמוד, והאתון לא אוכלת, א״ל, האתון לא רעבה, מי אמר שהיא רעבה, א״ל האם ניקית את האוכל, א״ל כן, האם עשרתם, א״ל, הרי בהמה פטורה ממעשרות. א״ל, מה אעשה שהיא מחמירה על עצמה!.

אומר הרמ״ע מפאנו, מה קורה כאן, מה לאתון ולמעשרות, ומסביר שר׳ פנחס בן יאיר היה ניצוץ של אברהם אבינו ע׳׳ה, איש החסד, והאתון היה גלגול של ר׳ ישמעאל, עם הדומה לחמור, ולכן גנבו אותה הגנבים, שהרי שם רובם גנבים, (שהרי מי גונב היום מכוניות וכו', רק הם). וזה היה התיקון שלו!
ועוד דרשו רבותינו:
היה יהודי א׳ שהיו לו שוורים שהיו חורשים לעילא ולעילא, בא אליו פ׳׳א גוי א׳ וביקש לשכור שור, השור עבד יפה, ובשבת בבוקר קם הגוי, הולך לשדה עם שורו, והשור לא רוצה לעבוד! הלך הגוי עם השור לאותו סוחר יהודי, הסוחר היה בתפלת שבת, ויצא לעבר הגוי, והגוי א׳׳ל, קח השור בחזרה, השור לא זז! זה מקח טעות! א״ל היהודי, רגע! והלך לשור ולחש לו באזנו: ״עד עכשיו היית שלי, כעת, אתה של הגוי, רשאי אתה לעבוד״! והשור מיד התחיל לצעוד לכיוון השדה, א״ל הגוי איני חפץ בשור הזה, מכושף הוא! א״ל היהודי, בוא אסביר לך והסביר לו. אמר הגוי לעצמו, ומה בהמה זו שאין בה דעת, ולא שכל ולא כלום מבינה דברי היהודי, על אחת כמה וכמה אני! מיד הלך להתגייר ונעשה ת״ח ושמו ר״א בן תורתא – תורתא הוי שור.

שואל הרמ״ע מפאנו, מי היו אלו? אומר דהגוי היה אחשוורוש, והשור היה ושתי. ומדוע התגלגלה ושתי בשור, דהרי היתה מעסיקה בנות ישראל בשבת (עירומות). ולכן כ׳ ״ביום השביעי (בשבת) כטוב לב המלך ביין.. ויבקש להביא את ושתי לפניו״. ומדוע, דהרי בשבת העבידה, בשבת נענשה, דמתה באותו יום. ולבסוף נתגלגלה בשור שלא היה מוכן לעבוד בשבת, וקנה אותה אחשוורוש, ובזכות שמירת השבת החזירה את הגוי בתשובה. וזהו – ״מן הבקר״.

ומהו ״מן הצאן״
דר׳ יוסי דמן יוקרת, דהיה לו חמור מיוחד במינו. היה שם עליה שלט וכתוב: ל – 3 שעות סך כך וכך, ליום שלם סך כך וכך, ללא השגחה ושמירה ופיקוח. וכך היתה עושה, דמי שהיה מעבידה לא לפי מה ששכרה, היתה מפסיקה באותו רגע לעבוד!
ופ״א, העמיסו עליה משא, ולאחר כמה ״נגלות״, פירקו את כל המטען, שמו הכסף המדוייק, והיא לא זזה! א״ל, זוזי, והיא לא זזה ומפריעה להם בדרך, אמרו אולי הכסף לא ניתן במדויק, בדקו וראו שהכל בסדר!. הלכו לר׳ יוסי א״ל, החמור לא זז! א״ל, אולי הכסף לא נתתם במדויק, א״ל בדקנו והכל בסדר, א״ל, אולי שכחתם משהו אצלה, ובדקו ומצאו שנשכח אצלה זוג נעליים, הסירו ממנה והחמור זז!.
וזהו ״מן הצאן״ – למדו מבהמות, בקר וצאן כיצד לעבוד את ה׳! מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם!
הרב אילן שמילה הי"ו מלוד

Write a Comment

Your e-mail address will not be published.
Required fields are marked*