פרשת כי תשא
הביטחון בה'
אנו נמצאים בפרשיות שעם ישראל קיבל את התורה, אומנם לא כולם זוכים לשבת וללמוד אותה, אלא רק צבא ה', שאלו הם – בחורי הישיבות, אבל מאז ומתמיד נשאלה השאלה מה נאכל בשנה השביעית, הן ה' ברא אותנו בחומריות ורוחניות, מצד אחד החומר דורש את שלו כמה שלא נהיה רוחניים לא נברח מצורכי הגוף.
מובא בספר 'כתונת פסים' בשם הרמב"ן אילו היו עכשיו בעלי אמונה וביטחון כמו שהיו בדור המדבר שנאמר עליהם 'זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה', אף בדורות שלנו היו זוכים והיה יורד להם מן מהשמיים, שהרי יצאו ממצרים הוציאו עמם מצות וכתבו בספרים ששבועיים עד שירד המן אכלו מן המצוות, ובמצות הנ"ל היה טעם של מן, כיון שנאמר על המצות האלו וצדה לא עשו להם , אלא שכל ביטחונם היה בה', ועל כן כל דור ודור שסומכים ובוטחים בה' ראויים שיעשה להם נס וירד להם מן מהשמיים ועל כן ציווה ה' על הכוהנים לקחת מלא העומר מן להניחו בצנצנת למשמרת לדורותיכם. לתת תזכורת שכל דור שיהיה ראוי במעלת הביטחון כדור המידבר ראוי לאותו מן.
ולפי זה יובן פשט יפה באגדה- אנו אומרים אילו לא סיפק צרכנו במדבר ארבעים שנה ולא האכילנו את המן דיינו, לכאורה איך שייך שיספק צרכנו אם לא ירד להם מן, מה יוכלו למחייתם, אבל ההסבר יפה כיון שה' הביא אותם לדרגה של ביטחון ואמונה כה גבוהה שהיו ראויים ממילא למן מהשמיים. על זה התכוון התנא באגדה דיינו.
מובן בשם הרב מנדל מרמינוב שהיה דורש 22 שנה על פרשת המן, כדי להתחזק באמונה. פעם היה בדרכו לרבו הנועם אלימלך להתחזק, והנה בדרך רואה מטבע של זהב, חשב בדעתו להתכופף ולהרימו, אבל אמר מיד אילו רצה ה' שהמטבע הזה יהיה בכיסי, הרי זה כבר היה מונח אצלי, על כן אמר אם ה' רוצה שיבוא המטבע מאליו לכיסי. המשיך בדרכו והגיע לליז'נסק לרבו, והנה באותו דרך עבר עשיר גדול, ראה את המציאה ושש עליה, הגיע לליז'נסק ופגש שם את הרבי מרמינוב, אמר העשיר: רבי, מצאתי מציאה כשרה, לי ברוך ה' לא חסר דבר, אני רוצה לזכות אותך במטבע הזה ולקח הרב את המטבע בשמחה. וראינו אצלו שאפילו בלי טרחה מינימלית פרנסתו הגיע אליו, כמובן שאל לנו לנסות את זה על עצמנו. כי הם היו בדרגת אמונה גדולה מאוד. ואילו אנו עדיין רחוקים מדרגה זו.
מובא בגמרא מסכת כתובות (סז) 'ההוא דאתא לקמה דרבי נחמיה' (איש אחד עני בא לפני רבי נחמיה) אמר לה ר' נחמיה, במה אתה נוהג לסעוד, אמר לו בבשר שמן ויין ישן משובח אמר לו ר' נחמיה לעני רצונך שתגלגל עימי בעדשים (לסעוד) נתרצה לו גלגל עמו בעדשים ומת, אמרו אוי לו לזה שהרגו נחמיה. לכאורה היה צריך לומר אוי לנחמיה שהרגו לזה, ותירצו בגמרא שהוא גרם לעצמו את מיתתו על ידי זה שהיה כל כך מפונק.
עוד מביאה שם הגמרא מעשה ההוא דאתה לקמא דרבא אמר לו רבא במה אתה נוהג לסעוד, אמר לו בתרנגולת מפוטמת ביין ישן נושן, אמר לו רבא – לא חייש מר לדוחקה דציבורא, (להטריח את הציבור) ענה לו העני, וכי מידך אני אוכל הרי אנו אוכלים מידו של ה' יתברך, שנאמר 'עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אוכלם בעיתו'. נאמר בפסוק בעיתו ולא בעיתם לומר לך שכל אחד ואחד ה' נותן לו לפי צורכו. תוך כדי דיבור בא אחותו של רבא שלא ראתה אותו 13 שנה והביאה לכבודו תרנגולת מפוטמת ויין ישן נושן, חזר בו רבה מדבריו ואמר לעני קום אכול מהמוכן לך, דהיינו שמהשמיים סובבו שמה שהיה רגיל אותו עני לא יחסר ממאכלו. וכאן יש לשאול שאלה – מה ההבדל בין שני המקרים? הראשון גם נהג לאכול בשר שמן ויין משובח וכשגלגל בעדשים עם רבי נחמיה מת בגלל פינוקו, וזה זימן לו ה' כל צורכו. ועל זה ביאר הרב 'ברכת ראש' מאוזרוב, הסביר במקרה של רבא העני זכה לתרנגולת מפוטמת כיוון שעמד על בקשתו ואמר שאינו סומך על חסדי אדם אלא עיניו תלויות בה' ובטחונו שלם בו, ולא נתפשר על פחות מזה ממה שהורגל נעשה עמו נס ורצונו נתמלא, ואילו במעשה הראשון של ר' נחמיה, אף שהיה רגיל בבשר שמן ויין משובח כיוון שנתפשר עמו בעדשים שבק נפשו מרוב פינוקו שלא היה ביטחונו שלם בה'.
ולפי זה יובן גם הפסוק 'מתוקה שנת העובד אם מעט אם הרבה יאכל והשובע לעשיר איננו מניחו לו לישון' פירש הרב 'שבט סופר' יש הבדל למי שמשכורתו על ידי אחרים, אינו דואג כלל שיודע שכל ראשון בחודש משכורתו מזומנת, אבל מי שהוא בעל העסק פרטי כל מחשבותיו נתונות איך להגדיל את הונו, ואף בלילה אין לו מנוחה שמחשבותיו מתרוצצות סביב חשבונות מה לעשות עם הכסף. וכן מי שזורע ומי שקוצר ומי שעודר, עיניו תדיר נשואות לה' בתפילה ובאמונה שה' יראה לו הצלחה במעשי ידיו שחלילה שלא יצא כל מעשי ידיו לריק.
ראינו כאן דרגות באמונה הבורא וביטחון בה', יש מי שזוכה כמו עולם התורה משליך את יהבו על ה' והוא מכלכלו בגדר אוכלי המן במדבר, ויש שחושבים שהם צריכים לעזור לבורא יתברך וכל דאגתם תמיד ממה יתפרנסו כמובן שאינם יכולים להיכלל ביושבי בית המדרש וה' יעזרנו למען שמו.
יהי רצון שיהיה זה זכר להולכים מו"ר אבי דוד בן רפאל ואסתר טטרואשוילי
ולע"נ שרה (נונו) בת רפאל ושמחה אשת אביתר טטרואשוילי
חכם שלום טטרואשוילי הי"ו מאשדוד
