פרשת בהר בחוקותי
המדרש (שמות רבה נב,ג) מספר כי תלמיד של רבי שמעון בר-יוחאי הלך למקום אחר והתעשר, והתקנאו בו חבריו. הוציאם רשב"י לבקעה ואמר: "בקעה בקעה, מִלְאִי דינרי זהב". כשנתמלאה הבקעה מטבעות אמר רשב"י לתלמידים שהם רשאים ליטול מהם כאוות נפשם, אולם עליהם לדעת שבכך ייגרע חלקם לעתיד לבוא, והתלמידים נמנעו מלקחתם. בהמשך לזה מספר המדרש עוד סיפור: האמורא ר' שמעון בן-חלפתא היה עני מרוד, ולא הייתה לו פרוטה להוצאות השבת. התפלל ומן השמים ניתנה לו אבן טובה, שאותה מכר ובדמיה קנה את צורכי השבת. כששמעה אשתו מניין באה האבן, הסתייגה ואמרה שאין רצונה שבעתיד "יהא שולחנך חסר ושולחן חברך מלא". התפלל ר' שמעון ונטלו ממנה את העושר.
לאחר שהמדרש מביא את שני הסיפורים הוא חותם: "רבותינו אמרו, הנס השני גדול מן הראשון", שכן מן השמים נותנים אך אין לוקחים, וכאן נלקחה האבן בחזרה. אך לאור זאת מתעוררת שאלה: הלוא גם הדינרים שמילאו את הבקעה ודאי נלקחו ממנה מן השמים, שהרי תלמידי רשב"י לא לקחום. מדוע פרט זה בסיפור, המבטא נס גדול יותר מהופעת הדינרים, אינו מוזכר במדרש?
אלא שהדבר קשור למהותו הרוחנית של רשב"י, 'תורתו אומנותו'. התורה היא מקור כל השפע, הרוחני והגשמי, כמו שנאמר: "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר"; "בשמאלה עושר וכבוד" (משלי ג). בזמן בית המקדש, כאשר עסקו בתורה כראוי, הביאה התורה שפע עצום לעולם, עד שהיו "חיטים ככליות" (תענית כג,א) – גרגיר חיטה היה בגודל של כִליה!
על רשב"י נאמר שלגביו לא היה החורבן, ולכן היה בכוחו להביא על-ידי התורה שפע גשמי, עד דינרי זהב גשמיים. יתרה מזו, הוא היה יכול להביא את השפע לא רק לעצמו, אלא גם לתלמידיו, אף שלא עמדו במדריגתו הגבוהה, והראיה שהתקנאו בעושרו של חברם. לכן המדרש מדגיש את נס הופעת דינרי הזהב, ולא את לקיחתם בחזרה. מפני שהפרט שמשקף את מהותו של רשב"י הוא הופעת הדינרים ולא היעלמותם, אף שמבחינה ניסית הסתלקות המטבעות היא נס נעלה יותר.
רשב"י חיבר בין החלק הגלוי שבתורה לחלק הנסתר שבה. היו תנָאים שעסקו בקבלה וברזי התורה, אבל העיסוק הזה היה מנותק מהעולם. עיסוקו של רשב"י בתורת הנסתר היה באופן שהאור חדר לתוך העולם ובא לידי ביטוי בגלוי. כך יהיה לעתיד לבוא, שהאלוקות תהיה גלויה בעולם ותבוא לידי ביטוי בשפע גשמי עצום גם בהיבטים הגשמיים. מעלתו המיוחדת של רשב"י שגם בזמן הגלות עמד במדריגה זו, עד שהגלות לא הייתה קיימת כלל מבחינתו. לאור זאת אמירתו (בראשית רבה לה,ב) כי יגן על כל הדורות עד ביאת המשיח – מקבלת משמעות מיוחדת. (תורת מנחם)
באדיבות צעירי אגודת חב"ד chabad.org.il
