פרשת לך לך
בפרשתינו מסופר שכאשר אברהם אבינו הגיע לגיל תשעים ותשע ציווה אותו הקב"ה לקיים את מצוות המילה, והשוני הוא שאת שאר המצוות קיים אברהם אבינו מבלי שנצווה על כך, מה שאין כן את מצוות המילה לא קיים אברהם אבינו עד שנצטווה על כך. ומה באמת הסיבה לכך שאברהם אבינו חיכה לגיל תשעים ותשע ורק אז מל את עצמו?! את התשובה לכך מסביר הרבי מליובאוויטש: ההבדל בין המצוות שקיימו האבות לפני מתן תורה לבין המצוות שאנחנו מקיימים כיום לאחר מתן תורה הוא – שבעת מתן תורה שכשנצטווינו על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו לקיים את המצוות ניתן לנו על כך כח מיוחד, שכאשר יהודי עושה מצווה הוא משנה את החפץ הגשמי שאיתו נעשתה המצווה, למשל כאשר יהודי מניח תפילין עור הבהמה שממנו עשויים התפילין נהפך להיות קדוש מה שאין כן למצוות שעשו האבות לא היה את התוקף המיוחד הזה לעלות את הדבר הגשמי לקדושה.
אך למרות זאת המעלה של קיום המצוות על ידינו היום, היא נמשכת דווקא מהמצוות שקיימו האבות שהם נותנים לנו את האפשרות לקיים את המצוות. ועל כך נאמר 'מעשה אבות סימן לבנים' עשיית המצוות על ידי האבות מסמנת לנו את הדרך ונותנת לנו את היכולת לעשותם אותם, ומכיון שכל המצוות שאנחנו מקיימים לאחר מתן תורה נובעים מהמצוות של האבות, היה צריך לפחות מצוה אחת שיקיימו האבות כשהם מצווים על כך, מצווה כזאת שקדושתה תחדור בדבר הגשמי ותישאר בו גם לאחר קיום המצווה. וזוהי הסיבה שאת מצוות ברית המילה קיים אברהם אבינו רק לאחר ציווי השם מכיון שעל ידי הברית נעשה שינוי בגוף האדם שמעתה הוא מהול ואינו ערל, והכוח לעשות שינוי כזה של קדושה הוא ניתן לאברהם אבינו בעת ציווי של הקב"ה, והעובדה שהקב"ה בחר דווקא במצוות המילה שהיא תהיה הנתינת כח לכל המצוות מראה שיש בה משהו מיוחד, שהפרטים של המצוה הזו יכולים ללמד אותנו את הדרך בה עלינו להתנהג בעבודת השם.
בברית המילה ישנם שלושה פרטים עיקריים שהם: א. פעולת המילה בגיל שמונה ימים. ב. המציאות שהאדם מהול. ג. שהאדם אינו ערל. העובדה שהאדם 'מהול' ואינו 'ערל' מסמלת את העבודה בשני הקוים 'סור מרע' ו'עשה טוב'.
'סור מרע' – יהודי צריך להקפיד ולהשגיח שלא להיות תחת שליטת 'העול' – היצר הרע, ובכדי להשתחרר משליטת היצר הרע יש להתרחק לגמרי מהתאוות והדברים הרעים.
ו'עשה טוב' -אדם צריך לגלות את הטוב שבו ולהביא אותו לידי ביטוי במחשבה, דיבור ומעשה. חיי היום יום צריכים להיות מלאים בטוב של לימוד התורה וקיום המצוות, אולם גם אדם שמתרחק מכל הדברים הרעים ומתנהג בהנהגות הטובות לא יכול להסתפק בכך ולומר שאין לו עוד צורך לעבוד, הדבר דומה לתינוק שנולד מהול ולמרות שאינו ערל צריך לעשות לו הטפת דם הברית, וזוהי העבודה שנדרשת מכל יהודי ויהודי: לא להסתפק במה שיש אלא להמשיך ולהתאמץ עוד ועוד ולשפר יותר את המידות שלו לעדן עוד יותר את התנהגותו.
ויהי רצון שעל ידי קיום הדברים הנ"ל באופן של "סור מרע ועשה טוב" נזכה לזרז את ביאת משיח צדקינו שיבוא במהרה בימינו אמן.
התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי