הרב מאיר מושיאשוילי בדברי תורה לפרשת 'ויצא'

הרב מאיר מושיאשוילי בדברי תורה לפרשת 'ויצא'

פרשת ויצא

"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע, וַיֵּלֶךְ חָרָנָה".
הפעם נביא בס"ד חידוש מספרי "תורת מאיר" כ"י (ה' יזכני להוציאו לאור): הפסוק יובן בדרך רמז, ולהבין הענין נקדים ג' הקדמות: א. אמרו חז"ל, שישראל נקראים בשם "ישראל" כאשר עושים רצונו של מקום, ונקראים "יעקב" כשאין עושין רצונו של מקום. וכבר רמזו רז"ל בזה, ש"ישראל" בגימטריא חמש מאות וארבעים ואחד. אך אם יצר הרע גובר עליהם, והרי "יצר הרע, הוא השטן, הוא מלאך המוות", כמאמר הגמרא (בבא בתרא טז, א), אז משם "ישראל" נופל כמנין "שטן" שהוא שלש מאות וחמשים ותשע, ונשאר מאה ושמונים ושתים (182 = 541-359) כמנין "יעקב".
ב. התורה נקראת "באר" (ראה משלי ה, טו), וזה מפני שדברי התורה נמשלו למים, כמו שאמרו חז"ל (לדוגמא בבא קמא דף יז, תענית דף ז), שנאמר (ישעיה נה, א) "הוֹי כל צמא לכו למים". ולכן התורה נקראת באר: כמו שהבאר היא מקור שממנו יוצאים מים, כך מן התורה יוצאים דברי התורה.
ג. ידוע מה שאמר רבי במסכת שבת (קטז, א), שהתורה מחולקת לשבעה ספרים! כי שני הפסוקים בפרשת בהעלותך בספר במדבר: "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ. וּבְנֻחֹה יֹאמַר, שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל" – שני פסוקים אלו הם ספר בפני עצמו. ולכן יש בספר התורה אות נ' הפוכה לפני ואחרי הפסוקים האלו, לרמוז שזה הוא ספר בפני עצמו. ואם כן, נמצא שהתורה נחלקת לז' ספרים: בראשית, שמות, ויקרא, במדבר מתחלתו עד אותם שני פסוקים, שני פסוקים אלו, שאר ספר במדבר, דברים.
ומעתה מובן שהתורה נקראת "באר שבע", כי היא "באר", והיא נחלקת ל"שבעה" ספרים. ומצד שני המילים "באר שבע" בגימטריא יצר הרע. ורמז יש כאן: לימוד התורה הנקראת "באר שבע", דוחה את "יצר הרע" מעל האדם, וכמו שאמרו חז"ל (קידושין ל, ב): הקב"ה אָמַר לָהֶם לְיִשְׁרָאֵל: בָּנַי, בָּרָאתִי יֵצֶר הָרַע וּבָרָאתִי לוֹ תּוֹרָה תְּבָלִין, וְאִם אַתֶּם עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה אֵין אַתֶּם נִמְסָרִים בְּיָדוֹ, וְאִם אֵין אַתֶּם עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה אַתֶּם נִמְסָרִים בְּיָדוֹ. עכ"ל.
ובזה יובן הרמז: "ויצא יעקב מבאר שבע" – אם יוצא ופורש האיש הישראלי מן התורה הנקראת "באר שבע", אז יצר הרע שהוא השטן שולט בו, ואז נקרא שמו "יעקב" (כי אינו עושה רצונו של מקום), ואז "וילך חרנה" – הולך הוא למקום ולמצב שבו חרון אף ה' עליו, השם ישמרנו.
קורא יקר, עד כאן החידוש מספרי הנ"ל. אך מכל חידוש ודבר תורה שאנו קוראים, עלינו להפיק את הלקח, ולבדוק מה זה נוגע אלינו. ונשאל את עצמנו (כן, גם אתה תשאל את עצמך): האם אין אנו מעוררים על עצמנו את חרון אף ה'? האם לא פרשנו מן התורה? האם בזמננו הפנוי אנו עוסקים בתורה, או מוצאים לנו כל מיני תעסוקות, גם אם אין בהם שום עבירה. וכל שכן שברוב המקרים בתעסוקות ההם יש גם עבירה.
עד מתי התופעה המטופשת הזאת, למשל, של מבוגרים המשחקים ברחובות בכל מיני משחקים חסרי תכלית (קלפים, דומינו, שש-בש), רק בשביל להעביר את הזמן? וכי קבלנו את הזמן בשביל להעביר אותו? האם יש יקר יותר מהחיים? במקום להבין ולהרגיש שהנה מגיע הזמן שנעלה למעלה ויעמידו אותנו לדין… הנה מגיע הזמן שכבר לא נוכל לעשות שום תורה ומצוות, ועלינו לנצל כל רגע כדי להגיע לעולם הבא עם כמה שיותר… במקום זה מקלקלים ומשחיתים את הזמן, במשחקים של ילדים…
ואל רבני הקהילות אקרא: תארגנו למבוגרים שיעורי תורה בוקר וערב, עזרו להם להבין את חשיבות הדבר, דברו על ענין זה בכל הזדמנות. הרי יהיו להם יותר סיפוק והנאה מלימוד תורה של קבוצה יחד! ירוויחו גם בעולם הזה חיים יותר מעניינים, אך בעיקר את העולם הבא שלהם הם ירוויחו. לא "חָארָאם"?
ולא רק המבוגרים. כל אחד. עולם עקום ראיתי… יהודים פעם ידעו, שאחרי יום עבודה הולכים לשיעור תורה. ממלאים את החיים בתוכן. לא רק עבודה אוכל ושינה. לומדים איך לחיות נכון, איך לעבור עוד יום בקדושה ולא להיפך חלילה. אך ה"הם" הצליחו, לדאבוננו. הצליחו להכניס גם לעם ישראל את תרבותם הקלוקלת, שסוף היום הופך להיות מרכז השטויות וההבלים, כל מיני עיסוקים שנועדו לשרוף את הזמן, ועל הדרך לשרוף גם את הנשמה… לא ככל הגוים בית ישראל! הצילו את נפשותיכם. יום ללא תורה הוא יום שרוף… ומעורר חרון אף ה' כנ"ל. יהי רצון שנזכה למלאות את ימינו בתורה, מצוות ומעשים טובים, ונזכה ונחיה ונירש טובה וברכה לחיי העולם הבא. שבת שלום.
הרב מאיר מושיאשוילי הי"ו מאשדוד

Write a Comment

Your e-mail address will not be published.
Required fields are marked*