פרשת שמות
התורה מספרת כי בנות יתרו שבו לביתן מוקדם מהרגיל, ואמרו לאביהן: "אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים, וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן". ידוע שכל מילה בתורה מדויקת. מה התועלת בציון דבריהן של בנות יתרו כי משה רבנו הוא 'איש מצרי'? בפשטות מובן שבנות יתרו תיארו את משה 'איש מצרי' מפני שלא הכירו את זהותו, וידעו אך זאת שברח ממצרים; אך מדוע התורה מספרת לנו זאת? הלוא אין הדבר מוסיף בכבודו של משה, אלא להפך, הגדרתו 'מצרי' גורעת ממעלתו כבן אברהם יצחק ויעקב.
ספר הזוהר (חלק א, ו,ב) רואה מעלה גדולה בהגדרה 'איש מצרי' על משה. הוא קובע שכל מעלותיו של משה רבנו נבעו מהיותו 'איש מצרי': "ומי הוא משה? שכתוב בו… איש מצרי… ושם נולד, ושם התגדל, ושם התעלה לאור עליון". נשאלת השאלה, הלוא מצרים ייצגה את ההפך מהקדושה, ואף הכריזה מלחמה על משה רבנו – כל מטרת הגזירה "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו" נועדה לחסל את גואל העם. אם כן, כיצד מייחסים את מדריגתו הנעלית של משה רבנו למצרים דווקא?
הדברים יובנו על-פי המבואר בספר התניא (פרק כח), שכאשר יהודי מתפלל ונופלות לו מחשבות זרות, עליו לראות בהן עצמן איתות משמיים כי רוצים לגרום לו להתפלל בכוונה יתרה, על-ידי שיתאמץ להדוף את המחשבות הזרות ולהתפלל בכוונה גדולה יותר. אילולא המחשבות הזרות הייתה תפילתו שגרתית, ודווקא ההפרעות מצד המחשבות הזרות גורמות לו להפיק מעצמו כוחות חזקים יותר ולהתפלל בכוונה עמוקה יותר ובהתלהבות יתרה. בדומה לשרירי הגוף, שמתחזקים דווקא על-ידי שהם נדרשים להתאמץ ולפעול יותר מהרגיל.
זו מעלתו של משה רבנו, שנולד במצרים דווקא, בתקופת שפל ורדיפה, ומול כל הקשיים האלה הוא נולד, וגדל ונתעלה. נמצא שדווקא מציאותה של מצרים היא שהביאה אותו לידי תכלית שלמותו. זו התשובה למי שמתלוננים על הקשיים העומדים בדרכם, ועל שהם צריכים להתמודד עם 'מצרים' של ימינו, מצבים של מְצָרִים ומגבלות. משיבה התורה: "איש מצרי הצילנו"! – הקשיים וההפרעות נועדו להביא לנו ישועה והצלה, על-ידי שהם מעוררים בנו כוחות עמוקים וחזקים, לגבור על המכשולים, להאיר את המקום שבו אנו חיים ופועלים, ולהביא את הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח צדקנו. (תורת מנחם)
באדיבות צעירי אגודת חב"ד chabad.org.il
