פרשת שלח
ארץ ישראל שלנו!
באוגוסט 1936 מונתה "וועדת פיל" על ידי ממשלת בריטניה לשם בירור הסיבות הנסתרות של הפרעות שפרצו בפלסטין בעיצומו של חודש אפריל, פרעות אלו כונו "המרד הערבי הגדול" או "מאורעות תרצ"ו" בהן נהרגו כארבע מאות מבני היישוב היהודי בארץ ישראל.
כינוסי הוועדה נערכו במלון "פאלאס" בשכונת ממילא בירושלים, במהלכם הוזמנו נציגי הצדדים להעיד בפני חברי הוועדה, מן הצד היהודי העידו רבני היישוב העברי ביניהם הרב יוסף צבי דושינסקי זצ"ל שעמד בראש משלחת גדולה מטעם אגודת ישראל, וכן חיים ויצמן, משה שרת, זאב ז'בוטינסקי ודוד בן גוריון. ומן הצד הערבי העידו תשעת חברי הוועד הערבי העליון שבראשם המופתי חאג' אמין אל חוסייני ימ"ש.
בשבעה בינואר 1937 בעיצומה של עדות דוד בן גוריון קטע את דבריו יו"ר הוועדה הלורד ויליאם פיל ושאל, "היכן נולדת?" "בפלונסק" השיב בן גוריון, "והיכן היא פלונסק?" "בפולניה".
"ובכן… מעניין"… המהם הלורד, "כל הערבים שהעידו לפנינו נולדו כאן בארץ הזו ואילו אתה לא, מהי אם כן זכותכם על הארץ הזאת, האם יש לכם מסמכים כלשהם? לנשל תושבים מביתם אינו דבר של מה בכך, הלא כן?"
הבין בן גוריון היטב את הביקורת הטמונה בשאלת היו"ר ושתק. אלא שאז הבחין בספר תנ"ך המונח על שולחנו, נטל אותו לידיו והשיב ליו"ר, "זכותנו ביחס לארץ ישראל נובעת לא מהמנדט ולא מהצהרת בלפור, היא קודמת לאלה".
"היו"ר הנכבד של הוועדה המלכותית או אחד מחבריו אמר באחת הישיבות כי המנדט הוא ה- ""BIBLE (התנ"ך) של הציונות… אך אני יכול לומר בשם העם היהודי את ההפך, התנ"ך הוא המנדט שלנו, התנ"ך שנכתב על ידינו בשפתנו העברית ובארץ הזאת עצמה, הוא הוא המנדט שלנו.
זכותנו ההיסטורית קיימת מראשית היות העם היהודי, והצהרת בלפור והמנדט באו לשם הכרת הזכות הזו ואישורה. הרי נאמר בפירוש בהצהרה ובמנדט שהעמים מכירים בזכותו של העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי".
פרופ' קופלאנד: "זה נאמר בהקדמה למנדט?"
בן גוריון: "כן, בהקדמה למנדט. זכותנו זו איננה דבר חדש, עובדה היסטורית חדשה".
היו"ר: "האם לדעתך נאמרו הדברים בתנ"ך יותר ברור מאשר במנדט?"
בן גוריון: "כוונתי, שלזכותנו ההיסטורית תוקף גדול יותר. המנדט אישר כי זכותנו ניתנה לא ב-1917 או ב-1922, בשנים אלה הוכרו קשרינו ההיסטוריים עם ארץ ישראל, ואושרה גם מנימוקים אחרים זכותנו להקים מחדש את ביתנו הלאומי, לבנות מחדש דבר שהיה לנו בעבר ושהיה שלנו במשך כל ההיסטוריה של העם היהודי ולא דבר חדש הוא זה שאנו באנו לייסדו.
ואני רוצה לבאר מדוע דווקא בארץ ישראל, לא משום שאנו כבשנו פעם את הארץ- עמים רבים כבשו ארצות שונות ואיבדו אותן אחר כך, ואין כל תביעה וכל זכות על אותה ארץ שכבשו פעם. אולם זכותנו אנו על ארץ ישראל מיוסדת על שני נימוקים שאין להם אח ותקדים בהיסטוריה: ראשית, ארץ ישראל היא הארץ היחידה בעולם שהיהודים יכולים לראותה כארצם, כארץ מולדתם ההיסטורית. שנית, אין עם או גזע אחר בעולם ואני מדגיש 'עם' ולא סתם 'אוכלוסין' או 'חלק של עם' הרואה בארץ זו את ארץ מולדתו היחידה. כל תושבי ארץ ישראל בלי הבדל הם בניה של הארץ ויש להם זכויות שוות בארץ לא רק בתורת אזרחים אלא גם בתורת בני הארץ היושבים בה, כלומר זכותם באה להם באשר הם תושבים בארץ. ולנו הזכות על ארץ ישראל בתור יהודים בתור בני ישראל בין אם כולנו נמצאים כבר בארץ ובין אם עוד לא כולנו כאן… אנו בני העם העברי וזו ארץ מולדתו היחידה של העם העברי ורק משום כך יש לנו זכויות על הארץ הזאת".
עניין נכבד הטעון שימת לב בפרשתנו הוא בדבר שליחת המרגלים שנדרשו לרגל את הארץ, שעובדה זו מספר תמיהות יש בה:
א'- בספר שמות (פרק י"ג פסוק כ"א) כתוב "וה' הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה", ולפיכך מהו זה שנאמר בספר דברים (פרק א' פסוק כ"ב) "ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וישבו אתנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבא אליהן", וכפי שמבאר רש"י על הפסוק בפרשת דברים שתכלית שליחת האנשים לידע אלו ערים לכבוש תחילה הייתה, שאם הנחה עמוד הענן את דרכם מפני מה נדרשו לבחון את כבישת הערים?
ב'- אם הייתה כוונתם בשליחת המרגלים לידע אם טובה הארץ אם רעה, ניתן להניח שהיה ספק בליבם בדבר איכות הארץ. והלא הבטיח הקב"ה לישראל בעודם במצרים את טיבה כנאמר בפרשת שמות (פרק ג' פסוק ח') "וארד להצילו מיד מצרים ולהעלתו מן הארץ ההוא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש" וכו', וכי חסרי אמונה היו?
ידע עם ישראל שיהושע הוא המכניס לארץ ישראל ולא משה רבנו כפי שהתנבאו אלדד ומידד במחנה כנאמר בפרשת בהעלתך (פרק י"א פסוק כ"ו), וכפי הנאמר בפרשת דברים (פרק ג' פסוק כ"ח) "וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו כי הוא יעבור לפני העם הזה והוא ינחיל אותם את הארץ אשר תראה", עם זאת הם גם ידעו היטב שמעלת יהושע אינה כמעלת משה. וכאשר שמעו את גודל כח הכנענים בגשמיות ואת עוצמת טומאתם ברוחניות, הבינו שבלתי כוחו וגדלותו של משה לא ניתן יהיה לכבוש בנקל את הארץ ועמוד הענן הרי לא נכנס עמם לארץ, ולפיכך נצרכו לנהוג בדרך ארץ לבחון את הדרך אשר יעלו בה.
אולם עדיין יש להבין לשם מה הקדימו לשלוח האנשים בעוד משה קיים עמהם, שהרי די לצרה בשעתה?
אלא שאין הדברים כפשוטם כלומר שביקשו רק לידע את הדרכים הקלות לשם ביצוע הכיבוש כי עניין עמוק יש כאן, שטרם כניסתם לארץ שלח משה רבנו אל מלך אדום שיניחם לישראל לעבור בארצו (כמתואר בפרשת חקת פרק כ'), ומובא בספרים שאם רק היה משה עובר דרך אדום היה מכניע רעתם וטומאתם אף שלא היה כובשם כלל.
ומעתה יש לומר שתכלית רצונם של ישראל בשליחת המרגלים הייתה דווקא על ידי משה שהוא ישלחם ויחשב בכך כאילו משה עצמו נכנס לארץ ובכך ייכנעו ויתבטלו כוחות הטומאה והרוע השרויים בארץ ישראל ואז בנקל יוכלו לכובשה על ידי יהושע. וסברו עם ישראל שלא ידע עדיין משה שנאסרה כניסתו לארץ לפי שנבואת אלדד ומידד לא הייתה באצילות משה ומשה לא ידע שהם יודעים זאת, על כן כששמע משה בקשת ישראל לשלוח מרגלים הוא שפט כפשוטם של דברים שתכליתם הייתה לידע אם טובה הארץ אם רעה וזהו אשר ציוום, ברם כוונת ישראל נסתרת הייתה כי וודאי לא ביקשו לידע את טיב הארץ שהרי הבטחת הבורא יש כאן בעניין זה, אלא שביקשו את שליחת המרגלים על ידי משה למען יכניע את רעת יושבי הארץ אלא שלא גילו לו זאת.
צדק דוד בן גוריון ש"התנ"ך הוא המנדט שלנו", כלומר שתשוקתנו לארץ איננה גחמתו של איש כי הבטחה עתיקת יומין הינה החקוקה בספר התנ"ך היא, אלא שהוא "נפנף במסמך" בלבד כי לא ידע שאין היא הבטחה בלבד כי תכלית ישיבתנו בארץ היא למען קיום מצוות התורה בטהרה על ידי ביטול כוחות הרע שבה.
שבת שלום
הרב יצחק אדרת הי"ו מבני ברק
