פרשת נשא
לא לחזור על טעות פעמיים
בפרשתנו אנו מוצאים דבר שהינו ייחודי בתורה, סיקור נרחב על הבאת הקורבנות על ידי הנשיאים לחנוכת המזבח, הפלא הוא הכלל הידוע שבתורה לא כתוב אות/מילה מיותרת, ופה יש יותר ממאה פסוקים החוזרים על עצמם, שהרי כל נשיא הביא כמו שחברו הביא, אפשר היה לכתוב על נשיא אחד, ולאחר מכן לכתוב שכך הביאו כולם.
על כך עונים חז"ל: אין התורה מפרטת את הדברים ללא סיבה, אלה המטרה היא ללמדנו, שאף אחד מהנשיאים לא חיקה את רעהו, ולמרות שנראה אותו סדר קורבנות אצל כולם, הרי כל נשיא הקריב באופן נפרד בכוונה מיוחדת, פנימית ומקורית משלו וכלשון חז"ל "..וכל אחד ואחד הקריב לפי דעתו".
הדבר הביא לכך (ונפרט בהמשך מדוע ) שהיה חביב לפני הקב"ה קורבנות הנשיאים שהותר להם להביאם אף בשבת, כמו כן הותר להם הקטרת הקטורת לבד, דבר שנאסר בכל אופן הותר להם, כיוון שכוונתם הייתה מיוחדת ולכך חוזרים על כל אחד מהם בנפרד.
אך יש דגשים בסיפור זה של הבאת קורבנות הנשיאים, שמכלל הדגשים יוצא נדבך עמוק יותר לזה ונבאר:
א. לא כל הנראה בחוץ תואם את פנימיות הלב, אפשר שהדבר יהיה לחיוב או חלילה לשלילה, וכאן הנשיאים שהביאו עם כוונה מיוחדת לכך חוזרים על כל אחד.
ב. ברוחניות פנימיות האדם קובעת יותר מהמראה החיצוני לעיניים, כלשון חז"ל "אנו עמלים ומקבלים שכר" השכר ברוחניות הוא על העמל, אף אם אין תוצאה, ולכך כל אחד מוזכר, כי כוונות כל אחד הייתה מיוחדת לו.
ג. ואולי החשוב מכל, הנשיאים הבינו את טעותם. שהרי היו אחרונים להביא את התרומה למשכן, כפי שמפורט בספר שמות, שאמרו מה שלא יביאו בני ישראל למשכן אנו נביא, ובסוף לא נשאר מה להוסיף ולכך הקב"ה הוריד להם את אבני החושן והאפוד. ולכך נחסרה אות בשמם שכתוב "והנשאם הביאו.." בדרך כלל נכתב המילה הנשאים עם אות יו"ד אחת וכאן ללא האות יו"ד כלל. וכאן הבינו במה שגו וכשחנכו את המשכן היו הראשונים להביא את הקורבנות, ולכך נוספה להם אות בשמם, "הנשיאים".
יוצא שהתורה מדגישה אותם ללמידה לדורות, גם אדם ששגה אך עשה חושבים עם עצמו ומבין את טעותו ולא חוזר עליה אלא אדרבה משנה את תכונתו שהובילה למעשה (כמו כאן שהביאו קורבנות ראשונים, הפוך מתרומת המשכן שהביאו אחרונים, ואף שכוונתם לא הייתה לרעה שם בכל אופן לפי מדרגתם היה כאן חיסרון) התורה מדגישה זאת באותיות של קידוש לבנה וחוזרת על כל נשיא בנפרד.
וידוע הסיפור על הרב ישראל מסלאנט שיצא לרחובות העיר באחד מלילות ימי התשובה, וראה אור קלוש בוקע מדירה רעועה, נכנס רבי ישראל וראה מתקן נעלים יושב ליד נר דועך ומכה בחיפזון בפטישו על הנעל.
שאלו רבי ישראל: "מה לך כי נחפזת, רבי יהודי"?
ענה אותו הסנדלר: "רבי, הרי כל עוד הנר דולק – אפשר עוד לתקן!"
יצא רבי ישראל לרחוב וקרא: "יהודים! שמעו אחים יהודים! כל עוד הנר דולק אפשר לתקן!"
כמובן כוונתו הייתה שהנר משול במסורת ישראל לנשמה, כך שדברי הסנדלר מובנים באופן סמלי ביחס לאפשרות לחזור בתשובה ולתקן את המעשים, כל עוד יש נשמה באפיו של היהודי.
אך יש גם כוונה עמוקה יותר, כשסנדלר מתקן נעלים ניכר שעבד על הנעל, לעולם לא יוכל להחזיר את הנעל כפי שהייתה בתחילה, אך מצד שני ניכר שעבד עליה והשקיעה בה. כך ברוחניות, העמל, הלמידה מטעויות העבר הם הם בנשמת היהודי ופעמים שאף יותר חשובים.
ולסיום נראה את הקשר בין כל הנ"ל לחג השבועות החל בתחילת השבוע.
כשעם ישראל קבלו את התורה הם מוזכרים בשם אחד "ויחן שם ישראל נגד ההר כאיש אחד בלב אחד (לא נאמר ויחנו) כי כשמכוונים לשם שמיים כולם עם כוונה ברורה ואחידה. כך כאן בקורבנות הנשיאים, לאחר שתקנו את טעותם כולם הביאו קורבנות זהים, אומנם עם כוונה נפרדת כאמור אך כיוונו לדבר אחד עם האחידות של הקורבנות.
שבת שלום!
הרב אליהו גגולא הי"ו מחיפה
