שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'עקב'

שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'עקב'

פרשת עקב

בפרשת 'והיה אם שמוע' המופיעה בפרשתנו מצוּוה כל יהודי ללמד תורה את ילדיו: "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם". גם בפרשה הראשונה של קריאת שמע, שקראנו בפרשה שעברה, מופיע הציווי ללמד תורה את הילדים: "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם". מי שקורא את פסוקי התורה בשטחיות עלול לחשוב שהציווי "לְדַבֵּר בָּם" זהה למה שנאמר בפרשה הראשונה "וְדִבַּרְתָּ בָּם", אך האמת היא שיש הבדל מהותי בין שתי הפרשיות.
בפרשה הראשונה יש ציווי על הלימוד עם הבנים – "ושיננתם לבניך", וציווי נפרד על חובתו של האדם ללמוד תורה בעצמו – "ודיברת בם". לעומת זה, בפרשה השנייה הציווי הוא אחד: "ולימדתם אותם את בניכם לדבר בם"; היינו ש"לדבר בם" אמור על "בניכם" – לַמדו את בניכם בדרך שתגרום להם לדבר בדברי תורה. התורה מצווה את האדם ללמוד תורה בעצמו וללמד את ילדיו תורה, אך כפי שהדברים הם בפרשה הראשונה, יכול להיווצר מצב שהיהודי אכן לומד תורה בעצמו ומלמד את בניו, אך לא עשה זאת בדרך שמבטיחה כי הבנים יאמצו את החינוך שקיבלו. זה החידוש בפרשה השנייה – האדם נדרש ללמד את הבנים בדרך שתגרום להם "לדבר בם" וללמוד תורה בעצמם.
כדי להשפיע על הבנים שיפנימו את הצורך "לדבר בם", בדברי תורה – זו משימה שונה ומיוחדת, שבעבורה נדרשת סייעתא דשמיא מיוחדת. יכול להיות יהודי שעבודתו עם עצמו היא בדרגה של "בכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאודך" (כפי שנאמר בפרשה הראשונה), והוא גם עושה כל התלוי בו לקיים את הציווי "ושיננתם לבניך", ועדיין אין ביטחון שיצליח להשפיע עליהם שהם עצמם יעסקו בתורה. בימינו, מפני הטרדות והדאגות המוטלות על ההורים, מוסרים את חינוך הילדים במידה נכבדה למוסדות החינוך. אבל אי-אפשר לסמוך על בית הספר בלבד, ויש צורך שבשובו של הילד לביתו יראה בהתנהלות הבית סיוע וחיזוק למה שלמד בבית הספר.
ראשית לכול ההורים צריכים להראות דוגמה חיה. אם האב דורש מהבן ללמוד תורה והוא עצמו אינו לומד, קל לשער את ההשפעה על הבן. וגם כשהאב והאם הם בבחינת 'נאה דורש ונאה מקיים', עדיין הם צריכים לדבר עם הילדים דברים היוצאים מן הלב, כדי שיפעלו שיהיה אצלם "לדבר בם" לא רק בבית הספר, אלא גם "בשבתך בביתך, ובלכתך בדרך, ובשכבך ובקומך". הבן צריך לשמוע מהוריו החל מהשלב 'שהתינוק מתחיל לדבר' את החשיבות של "תורה ציווה לנו משה". ההורים אינם מסתפקים בלחישת הדברים באוזנו, אלא מדברים עימו על כך שוב ושוב, עד שגם בהליכתו ברחוב לא יתבייש לספר שהוא בן לעם שיש לו 'תורה' ש"ציווה לנו משה". (תורת מנחם)
באדיבות צעירי אגודת חב"ד chabad.org.il

Write a Comment

Your e-mail address will not be published.
Required fields are marked*