פרשת וישב
חלומותיהם של שר המשקים ושר האופים מתוארים בפרשתנו באריכות רבה. עצם הסיפור חשוב כחלק מסיפורו של יוסף עצמו, שבזכות יכולתו לפתור חלומות נעשה משנה למלך, וכך הביא את אביו ואת כל משפחתו למצרים בתקופת הרעב.
אך מה הצורך בפירוט הנרחב של החלומות? לכאורה חלומותיהם של השרים הם פרט שולי, ואילו התורה מתארת בהרחבה את השיחות בין יוסף לבין שרי פרעה, ומוסיפה לספר כל פרט מחלומותיהם.
אכפתיות בכלא
יש לומר שבכך התורה מאירה לפנינו את דמותו של יוסף. אדם שהיה קרבן להתעללות ונרדף על לא עוול בכפו, אך טבעי שיאבד אמון בבני – אדם ויפַתח יחס מריר לסביבתו. יוסף סבל משנאת אחיו, שהשליכו אותו לבור ומכרו אותו לעבד, במצרים היה משרת בביתו של שר מצרי; ואם לא די בכך – הושלך לכלא בעקבות עלילה שפלה. והנה, הוא מוצא בכלא שניים משרי פרעה, נציגי השלטון שרדף אותו. מצופה היה כי יחוש רגש נקמה כלפי השניים האלה. אך יוסף אינו מבקש להיפרע מהם, אלא להפך, הוא מתעניין בשלומם ומגלה אכפתיות כלפיהם. "מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם?", הוא שואל אותם.
לכאורה זו הייתה שאלה מיותרת. אין צורך לשאול שר, שנופל ממעמדו הרם ומושלך לבית הכלא, מדוע פניו זועפים. יוסף כמובן היה מודע לכך, אך ברגישותו הרבה ביקש לדובב אותם ולנסות לתת להם תמיכה וסיוע. הללו לא היו קשורים אליו, ולא חלה עליו שום חובה לדאוג להם, אך גם בהיותו שרוי בשיברונו הפרטי, העמיד לנגד עיניו את הזולת ואת צרכיו. ואכן, בזכות יחסו המתחשב כלפי השניים שוחרר יוסף מן הכלא, כאשר (כמסופר בפרשת מקץ) שר המשקים נזכר בפותר החלומות העברי, ועל-ידי כך הציל יוסף הצדיק לא רק את עצמו ואת משפחתו מחרפת רעב, אלא את העולם כולו – "וַיְהִי רָעָב בְּכָל הָאֲרָצוֹת… וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ, הוּא הַמַּשְׁבִּיר"!
מהסיפור הזה עולה מסר חשוב בעבורנו. כשאדם רואה אדם אחר שפניו נפולות – עליו לסייע לו. כל אדם הוא יציר כפיו של הבורא, ועליו להיות שמח ולבצע את שליחותו בעולם. אם הבחנת שהלה שרוי במצוקה, משמע כי שליחותך היא להאיר את חייו ולחלץ אותו מהדכדוך. כשגורמים לזולת לעשות מעשה טוב, לקיים מצווה, אף אם זו פעולה פעוטה ולא מיזם רועש, אי-אפשר להפריז בתועלתה. היא מביאה שפע ברכה לא רק לאדם המיטיב בלבד, כמו יוסף בשעתו, אלא יוצרת מעגלים של טוב וחסד בעולם כולו. (שיחות קודש)
באדיבות צעירי אגודת חב"ד chabad.org.il
