פרשת תצוה
לאחר שהמן הוביל את מרדכי בתהלוכה ברחובות שושן והכריז לפניו "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ", המגילה מספרת: "וַיָּשָׁב מָרְדֳּכַי אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ". הגמרא (מגילה טז,א) מפרשת: "שֶׁשָׁב לְשַׂקוֹ ולתעניתו". צום ועינוי אינם דבר רצוי. בשולחן ערוך (חושן משפט, הלכות נזקי גוף ונפש, סימן ד) נפסק כי "אין לאדם רשות על גופו", ולכן אסור "לצערו בשום צער, אפילו במניעת איזה מאכל או משתה". הרמב"ם הדגיש את חשיבות בריאות הגוף, והבעש"ט לימד שדיכוי הגוף אינו הדרך הראויה. ההיתר היחיד הוא כשהדבר נעשה "בדרך תשובה". אם כן, מדוע חזר מרדכי לתעניתו, אף שכבר החל להסתמן המהפך?
הלוא מרדכי, שהיה משריו של אחשוורוש, ידע היטב את משמעות ציווי המלך להמן להרכיבו ברחוב העיר ולהכריז ש"המלך חפץ ביקרו". הוא היה יכול להבין שכבר ניצח את המן, 'דידן נצח'. אם כן, אין עוד צורך בתענית, ומכיוון שהדבר אינו נצרך – הוא אסור. מדוע בכל-זאת "שב לשקו ולתעניתו"? אלא שמרדכי הבין כי לא אחשוורוש והמן קובעים את גורלו של עם ישראל. הוא גם ידע שבית המקדש הראשון נחרב לא מפני שצבא נבוכדנצר היה גדול וחזק. הסיבה היחידה היא – "מפני חטאינו גלינו מארצנו". היה ברור לו כי כוונת הקב"ה, שהוא עצם הטוב, אינה לצער את היהודי ולענותו, אלא לכפר על חטאיו ולעוררו לתשובה.
לכן התפנית שחלה אצל אחשוורוש לא גרמה למרדכי לחדול משקו ותעניתו. הוא המשיך בתענית ובתשובה עד שראה כי הגזירה בוטלה למעלה, ואז ממילא ידע שתתבטל גם למטה, ויהיה "ליהודים הייתה אורה" כפשוטו. יש בזה מסר לכל אחד מישראל בחיי היום-יום, וגם בימי שלום ושלווה. האדם עוסק בפרנסתו, ואם יש לו עסק, פותח אותו בבוקר ומנהל אותו כנהוג. ועם זה עליו לזכור שהפרנסה באה מאת הקב"ה, והעסק אינו אלא כלי לברכה האלוקית.
ממילא מובן שבראש ובראשונה האדם צריך להבטיח שהקב"ה, "הזן את העולם כולו בטובו", ירצה לתת לו את פרנסתו, וזאת על-ידי שיתפלל בציבור וילמד שיעור בתורה אחרי התפילה, ורק אז ילך לחנותו. אל לו לחשוב שירוויח יותר אם יקצר בתפילה ובלימוד וישקע כל-כולו בתחרות המסחרית, כפי שמדמים בעולם המסחר. מי ששם את הדגש על העסק ושוכח את הברכה האלוקית, דומה לאדם שתופר לו ארנק גדול, אבל אין לו מה לשים בתוכו. קודם כול צריך לדאוג שיהיה מה לשים בארנק, וזאת על-ידי תפילה בנחת, קביעת עיתים לתורה, וניהול העסק על-פי התורה. כשיעשה כך, גם 'כלי' קטן יותר יוכל להכיל את הברכה האלוקית, בבני חיי ומזוני רוויחי. (תורת מנחם)
