פרשת מסעי
״כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדול״
אדם שרצח בשגגה גולה לעיר מקלט, וממתין שם עד פטירתו של הכהן הגדול.
צריך לדעת שגם כשאין גואל דם, הרוצח בשגגה גולה לעיר מקלט, ומדוע? כי זו כפרה לרוצח בשגגה. ואם נפטר הרוצח בשגגה לפני פטירת הכ׳׳ג, הוא נקבר בעיר המקלט ולאחר פטירת הכ׳׳ג, מעבירים קברו לקברי אבותיו.
שואל ה׳׳ספורנו", הרי כל עונש הנו עונש קבוע לכולם. סקילה, זו סקילה לכולם. מדוע עונש הגלות אינו סימטרי לכולם, הרי אם יפטר הכ׳׳ג תוך יומיים, ישתחרר הרוצח לביתו לאחר יומיים, יש אדם שאפי׳ לא שהה שעת אחת שם (נגמר דינו וארז מזוודותיו והודיעו לו כי הוא נפטר) – חוזר לביתו, ויש אדם שיקבר בעיר המקלט.
מתרץ ה׳׳ספורנו", דהרי הרצח כאן היה בשגגה. יש שוגג קרוב לאונס ויש שוגג חמור יותר, ולכן הקב״ה שיודע מעשיו של האדם ומחשבותיו וחומרת מעשיו יודע מתי ישתחרר כל אדם כזה מעיר מקלט, ואיפכא מסתברא, אם היה עונש קבוע לא היה זה נכון.
למה דוקא ממתינים למות הכ״ג? אומר ר״מ במדרש, רוצח, מקצר ימיו של אדם, הכ״ג מאריך ימיו של אדם, לא בדין שיעמוד זה בפני זה.
רבי אומר – הרוצח טימא את הארץ, הכ״ג מקדש את הארץ בהורדת השכינה, לא בדין שיעמוד זה בפני זה! ורש׳׳י מביא הסבר אחר, דהיה צריך הכ׳׳ג להתפלל שלא ימות אדם בחייו.
שואל המהרש״א, מדוע הכ״ג ולא הרב הראשי או נשיא ישראל. ומתרץ כמעשה דר׳׳ז בסנהדרין לז. דמשם רואים מה כוחה של השפעה של אדם גדול.
הגמ׳ במכות שואלת שאלה:
מה יהיה הדין במקרה ותוך כדי הדיונים של האדם הרוצח, נפטר הכ׳׳ג ונתמנה אחר במקומו, האם גולה או לא. עונה הגמ׳ דגולה ויוצא לאחר פטירת הכ׳׳ג השני. ומדוע, הרי החדש היה אמור להתפלל שלא יקרה רצח בחייו?! עונה הגמ׳ שהיה עליו לבקש רחמים שיגמר דינו לזכות. וממ״נ, אם דינו היה באמת לחובה, כיצד שייכת פה תפילה?! כך שואל ר׳ שמואל מסלנט.
ומסביר מס׳ תירוצים וביניהם, כשכ״ג מלביש בגדי כהונה, יש כוח בבגדים לכפר על חטאים בעם ישראל. מכנסיים כנגד עריות, מעיל כנגד לה״ר, כותונת כנגד שפ״ד.
כשהלביש הכתונת, היה צריך להתפלל שלא נהיה שפ״ד בשגגה!
וזה מתאים כפתור ופרח לשאלה אחרת שם בגמ', מה הדץ כשכל הסנהדרין פסקו לחובה, עונה הגמ׳ דמזכים אותו ואינו גולה. אך מה עם הכפרה? הכפרה נעשית בבגדי הכ׳׳ג.
אך מצאנו עוד דבר: כוח התפילה של הרוצחים בשגגה.
מצאנו בגמ׳ שאמהות הכ״ג היו מביאות כסות ומחיה לתושבי העיר מקלט, כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו.
שואל החת׳׳ס, מדוע דוקא האמהות ולא האבות ולא נשותיהם?! ומתרץ החת״ס, היות וכל הזכות שאדם זוכה שיש לו כ״ג הוא בזכות אשתו, כההיא מעשה דקמחית, לכן דוקא האמהות היו משקיעות בבניהם.
שואלת הגמ׳ – אם יתפללו כל התושבים – זה יעזור?! ומתרצת הגמ׳ – כן. אם הכ״ג היו מתפללים כמו שצריך, אזי לא היו הם תושבים בעיר מקלט, ולכן אין זו קללת חינם, אלא קללה ראויה.
אך השאלה דלקמן מתבקשת מאליה.
נתאר לעצמנו שכל תושבי העיר מקלט עושים כעת עצרת תפילה ומתפללים שהכ״ג ימות ואזי כולם חוזרים לביתם! פתאום מביאה אם הכ״ג בגדים ואוכל טעים, ואחר שראו כל זאת, הפסיקו את עצרת התפילה – האם נשמע זה הגיוני?!
נאריך מעט בכוח התפילה כדי להבין משמעות הדברים.
הגמ׳ בקידושין כט. מספרת הסיפור המפורסם על השד שהיה בבית מדרשו של אביי שאף אחד לא גבר עליו, עד שחשב אביי להזמין את רב אחא הצדיק לחסל את השד, וכן עשו, הזמינו את רב אחא בדרך עקיפה לבוא לבית המדרש והשאירו אותו לבד בלילה. ואכן נתגלה השד עם 7 הראשים ורב אחא חיסלו ב – 7 כריעות. שואל שם המהרש״א, כיצד עשה זאת אביי, להכניס צדיק לסכנה שכזאת?! ואם נסמוך על הנס, הרי מנכין לו מזכיותיו, וא״כ אין חבין לאדם שלא בפניו?! ומתרץ המהרש״א, ידע אביי כי רב אחא בכוח תפילתו ינצח השד! יש כוח בתפילה לשדד מערכות טבע!
הרב אילן שמילה הי"ו מלוד
