ראש השנה
בס"ד
היחס ליום הדין והעצות לזכות בו:
הגמרא בברכות אומרת כי מי שלא ראה את חבירו במשך 12 חודש, כשפוגש בו מברך "ברוך מחיה המתים". שואל המהרש"א כיון שמדובר באדם ששמח לפגשו, אם כן למה שלא יברך ברכת שהחיינו שנראית יותר קשורה לסיטואציה הזו מאשר מחיה המתים. עונה המהרש"א אם עברו 12 חודש, בהכרח ראש השנה היה בתווך, ואם ממשיך הוא לחיות סימן שנגזר דינו לחיים בראש השנה שעבר, לכן מברך מחיה המתים.
שואל על כך ר' דן סגל שליט"א – עדיין יש להקשות על נוסח הברכה, שהיה יכול לברך ברוך שלא המתת אותו, ולמה הדגש הוא על מחיה המתים. ומיישב הרב מוכח מכאן שבראש השנה האדם חשוב כמת כי כל המדדים בכל התחומים מתאפסים לגמרי, אלא שניתנת לו ההזדמנות לקבל שוב מכסת חיים, ובנוסף גם את כל הכלים הנצרכים לו לחיים בעולם הזה. לכן הדגש הוא על מחיה המתים, כי זה שהוא עבר את ראש השנה, כי עשו לו החייאה של ממש, כזו שנותנת לו אשרת חיים נוספת. זהו היחס הנכון שצריך להיות לנו ליום הדין.
וכעת נזכיר כמה עצות המובאות בספרי המוסר השונים:
א) אדם שמייחס חשיבות ליום הדין ומבין כי אין זה משחק בעלמא אלא עניין של חיים ומוות ממש, זה עצמו כבר נקודות זכות. כיון שעם יחס נכון וראוי הוא מראה שמפחד, ועצם הפחד מהדין מראה על הכרה בעומק הדין (אין הכוונה שמחמת הפחד יחמיץ פנים לאשתו ילדיו ולסביבה, שלא זו דרכה של תורה). אלא להבין את המשמעות האמתית והגורלית של היום הזה, ומתוך כך יכנס אליו בתחושה של רוממות והבנה כי בו תלויים כל חייו וחיי משפחתו על כל ענייניהם.
ב) להעביר על מידותיו. אף אם פגעו בו או לא כיבדוהו לפי דעתו, ימחל על כך ולא יעשה מזה עניין, ויבין שכל זה מאת ה'. וכמו שדוד המלך אמר על שמעי בן גרא שקלל אותו קללה נמרצת בעודו מלך ורצו עבדי דוד לפגוע בשמעי כדין מוד במלכות אולם דוד עצר בעדם באומרו "ה' אמר לו קלל". ואמרו חז"ל ש"כל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו". אצל ה' יתברך ישנה הנהגה שנקראת מידה כנגד מידה, ומי שמעביר על מידותיו שגם אם צריך לענות הוא שותק מבליג ומוותר, כנגד זה מעבירין לו את כל פשעיו, זו מחיקת עברות שהיא קריטית לעבור בהצלחה את יום הדין שבו כל אחד מבאי עולם צריך ומחפש זכויות.
ג) על ביל גייטס נשיא מיקרוסופט העולמית מספרים בהלצה כי כל בוקר הוא קם עם כאבי גב, כיון שהמזרון שלו מלא בדולרים והדולר עולה ויורד כל בוקר. אך הדבר אמתי ונכון שבעתיים בזיכוי הרבים. לאדם אחד יש כח עצום וראינו כאלו שבמעשים שלהם שינו סדרי עולם לטוב ולמוטב. אולם סוף סוף כח היחיד מוגבל. אולם לציבור יש כח ברמה ובאיכות אחרת. כשאדם גורם חיזוק ציבורי, ואין הכוונה רק בקנה מידה עירונ ארצי או בין לאומי, אלא אפילו בקרב שכניו כמו לתלות לדוגמא לוח מיוחד עם שתי הלכות או רעיון קצר ומחזק, וכן בקרב מתפללי בית הכנסת שבמקומות בהם אין מי שימסור שיעור בין מנחה לערבית הוא תופס יוזמה ומכין דברים מעניינים ומזכה את הרבים, אין ערוך לשכרו ולזכויות הרבות שהוא צובר ואוסף.
ולוואי ונצליח וחפץ ה' בידינו יצלח, ונזכה כולנו לשנה טובה ומתוקה אמן.
הרב מיכאל מירון
