פרשת בהעלותך
"בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" (במדבר ח-ב)
למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקב"ה, חייך, שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות (רש"י) ולכן יוצא מכאן שכיוון שחלשה דעתו של אהרן לכן זכה למצוות בהעלתך את הנרות, משמע שאם לא הייתה לאהרן חלישות הדעת לא היה זוכה.
וצריך ביאור, מדוע הזכות תלויה בחלישות הדעת דווקא? אלא כידוע המנורה היא סמל לחכמה וכמו שאמרו בגמרא בבא בתרא (כה:) הרוצה להחכים ידרים וסימנך מנורה בדרום וכתב המלבים (שמות כה-א) 'עוד צוה לתת שם את המנורה שהיא מורה על אור ההשכלה והדעת וכבר כתבתי שהארון היה מורה על חכמת התורה והנבואה ושהיא החכמה הבאה רק על ידי הופעת אלוקים בנבואה, והמנורה היתה מורה על מה שישכיל האדם מדעתו להבין בכח התבונה'.
ומובא בשם משמואל (דברים ליקוטים בהעלתך) 'נרות המנורה הם אור השפע ממקור החכמה בכל עת בלי הפסק' המנורה היא יסוד ושורש החכמה משם מקור החכמה הנשפעת לעולם כולו, ובזה שזכה אהרן להעלותך את הנרות רק לאחר שחלשה דעתו, השמיענו בזה כי אי אפשר לזכות לחכמה מאליה, כדי לזכות לחכמה צריך לבקש אחריה להיות מבקש חכמה.
אהרן היה מבקש חכמה בכל עצמותו. הנה כשנוכח אהרן שבחנוכת הנשיאים לא היה עמהם הלא יכול היה לנחם את עצמו שהוא כהן גדול, אך המבקש חכמה לא מסתפק במה שיש לו לכן חלשה דעתו שזו עדות להתעוררות עצמית ורצון עצמי שהוא תנאי לזכות בחכמה ובזכות ביקוש החכמה של אהרן הכהן זכה למצוות המנורה שהיא סמל לחכמה. ועל כן אמר "יראו את השם קדושיו כי אין מחסור ליראיו" היינו שיראי השם מרגישים מחסור בנפשם, שהם משתוקקים ומתאווים לעוד ועוד לזכות לחכמה ולשאר השגות עליונות ותמידהם מזי רעב כמו שלא בא אוכל לפיהם ומרגישים שנפשם יוצאת מרוב רעב ולכן בגלל שהם מרגישים מחסור לכן אין מחסור ליראיו. השם ממלא את מחסורם והשם משפיע שפע רב מן החכמה למי שיש לו בית קיבול לקבלה כמו שדרשו חכמים "הרחב פיך ואמלאהו" היינו מה שהשם נותן לאדם זה לפי מה שהוא מבקש ממנו ככל שירצה יותר חכמה, כך השם יתן לו יותר חכמה לפי ההרחב פיך כך – אמלאהו.
וכן נאמר כי אין מחסור ליראיו משמע שההשתוקקות לחכמה זה בא מיראת השמים שבו, לדעת את החכמה האלוקית. ולכן פתח בפסוק יראו את ה' קדושיו שהכל סובב על היראה שהיא יסוד והחכמה כמו שנאמר 'ראשית חכמה יראת השם' ואכן אהרן הכהן שזכה להשפעת החכמה ולהדלקת המנורה זכה לכך מכח יראת השם שבו, ולכן כשראה שאינו זוכה להקריב עם הנשיאים תלה החסרון בעצמו ואמר אוי לי שמא בשבילי אין הקב"ה מקבל שבטו של לוי. הרגשה זו שורשה ונביעתה מיראת השמים שבו על כן נאמר לו 'אל תתיירא, לגדולה מזו אתה מתוקן' שהנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו והיינו שזכה לחכמה אלוקית שהיא חכמה אין סוף לעולם. (רבה אמונתך)
שבת שלום
ר' יוסף מודזגברישוולי הי"ו מלוד
