הרב שמואל בראשי בדברי תורה לפרשת בא

הרב שמואל בראשי בדברי תורה לפרשת בא

פרשת בא

בפרשתנו " וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ..".
הקב"ה אומר למשה בפרשה הקודמת (ז, ג): 'וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה..' ועוד לפני כן בפרשת שמות (ג, יט) אומר לו הקב"ה למשה: 'וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה..' והנה ידועה שאלתם של כמעט כל המפרשים, היכן היא זכות הבחירה של פרעה?
ברש"י (שמות ז, ג) מבואר שכיון שיודע הקב"ה שפרעה לא ישוב בתשובה, מעניש הוא אותו בזה שמקשה הוא את לבו, ומאבד הוא את זכות הבחירה שלו בין טוב לרע, וכל זה כדי שיראו ישראל ויקחו מוסר שישובו הם בתשובה. בחמש מכות הראשונות לא שמע למה שציוה ה' וקיבל עונש שבחמש מכות הבאות תישלל ממנו זכות הבחירה לשמוע אל דברי ה'.
וקשים הם הדברים, שהרי מכל מקום איזה מן עונש זה לאבד את זכות הבחירה? ובכלל אם בסופו של דבר עשה את שעשה בלא זכות בחירה, מדוע מגיע לו עונש חמור כל כך על זה?
האבן עזרא אומר שאכן יש לו גם לפרעה זכות בחירה.. יש לו האפשרות לבחור בחיים ולהוסיף טובה או להמעיט אותה, ויש לו האפשרות לבחור ברע ולהוסיף רעה או להמעיט אותה.. וזו לשונו: 'כי השם נתן חכמה לאדם ונטע בלבו שכל לקבל כוח עליון להוסיף על טובתו, או לחסר מרעתו..' כלומר, פרעה במעשיו הוסיף רעה וגרם לתוצאה מאת ה' שיכבד לבו.. הוא הוסיף משקל על לבו.. וזה מה שנקרא 'קושי הלב'.
מהו אותו קושי זה? בכדי לבאר הדברים יש להקדים תחילה את הנאמר בנביא (יהושע ו, כו) לאחר כיבוש יריחו: 'וַיַּשְׁבַּע יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֶת יְרִיחוֹ בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ..' מי שיבוא ויבנה מחדש את העיר יריחו, במהלך הבנייה יאבד את כל ילדיו. הילד האחרון בסיום הבנייה.
הנביא (מלכים-א טז, לד) מספר לנו על כך שבימיו של אחאב הלך הרשע חיאל בית האלי ובנה את יריחו מחדש. אומר שם הפסוק: 'בְּיָמָיו [של אחאב] בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת יְרִיחֹה בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ וּבִשְׂגוּב צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן..' חיאל מתחיל בבנייה.. עוד הוא עסוק ביסודות והנה הוא מאבד את בנו בכורו.. בדיוק כמו שאמר יהושע! אבל, לא! אולי זה מקרה שכך קרה.. הוא ממשיך בבנייה.. ומאבד עוד ילד.. ועוד ילד.. ותמיד ישנם התירוצים, אולי מקרה הוא.. אולי ואולי.. הוא מציב את הדלתות והוא נשאר ערירי, ללא ילדים, כל ילדיו מתו כדברי יהושע.. לא יאומן כי יסופר! איזה אבא רואה את בניו מתים אחד אחרי השני וממשיך במעשיו??? אך עדיין הוא הולך ונכנס בתוך המזבח של נביאי הבעל במבחן שעשו עם אליהו הנביא כדי להצית האש כשיאמרו 'הבעל עננו' ולהתעות את ישראל כאילו ירדה אש מן השמים.. היתכן? על בשרו ראה.. את כל ילדיו איבד..
לאחר שרשע זה איבד את כל ילדיו, היה יושב שבעה על בנו הצעיר. אמר לו ה' לאליהו הנביא שילך לשם. מספרת הגמרא בסנהדרין (קיג ע"א) שהלך אליהו הנביא והמלך אחאב הרשע לבית האבל. התריס אחאב כלפי מעלה איך יתכן שקללתו של יהושע התלמיד התקיימה מיד, ואילו קללתו של משה לא התקיימה בכלל.. שהרי משה גם אמר (דברים יא טז – יז): 'הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם; וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם..' והנה אחאב זה הרשע העמיד עבודה זרה בכל פינה ולא הפסיק כלל הגשם..
הוא נמצא בבית האבל, מקום בו כולם מבינים את גדולתו של הבורא, והוא מתריס ואומר, אנו עובדים אלילים, לא קורה כלום.. לא יכול להיות שקללת הרב לא תתקיים וקללת התלמיד תתקיים.. מות בניו של חיאל בית האלי אינו משום יד ה'.. אינו משום דבריו של יהושע.. מקרה הוא!!!
הסיפור לא נעצר כאן.. אליהו הנביא נעמד ומכריז (מלכים-א יז א): 'חַי ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי..' וכך קורה.. הרעב משתלט על פני כל הארץ.. אבל אחאב לא חוזר בתשובה, זה מקרה! להיפך הוא רודף את אליהו שנאלץ להסתתר במערה..
עוברות שלוש שנים, והקדוש ברוך הוא מצווה את אליהו ללכת לאחאב.. הם מסכמים ללכת להר הכרמל, שם יעשו שתי מזבחות, שם ישחטו שני פרים, האחד ישחט הוא, אליהו, וינתח אותו על המזבח, והשני ישחטו נביאי הבעל וינתחו ויסדרו על המזבח השני.. אש לא תהיה שם.. אליהו יקרא לה' והם להבדיל יקראו לבעל.. מי שיענה הוא האלוקים..
הם מסכימים. כך הם עושים. מתפלל אליהו לה' וקורא מקרב לבו (שם יח לז): 'עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי..' פעמיים הוא אומר 'עֲנֵנִי'.. אומרת הגמרא בברכות (ו ע"ב) שאליהו התפלל על שני דברים: 'ענני שתרד אש מן השמים וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם..'
לכאורה הדברים תמוהים.. מרישא ועד גמירא רואים בסיפור זה את יד ה'.. ועדיין, עדיין יש לחשוש שמא יאמרו מעשה כשפים הם..
הם הדברים! הקב"ה עושה ניסים גלויים אבל עדיין הוא משאיר פתחון פה. עדיין הוא משאיר את היכולת לבוא ולהסביר את הדבר שאינו מאיתו יתברך. תמיד ישנה היכולת לבחור בין טוב לרע, אך תמיד ישנם גם התירוצים כדי לבוא ולחסר מהטוב. לבוא ולבחור ברע.
וזה מה שהיה אצל פרעה, שהקשה ה' את לבו היינו שנתן לו פתחון פה, אפשרות לבוא ולתרץ תירוצים. הנה מכת דם גם החרטומים עשו, וגם מכת צפרדעים הצליחו לעשות.. במכת צפרדעים, הוא סובל ומבקש ממשה, שהצפרדעים ילכו, אבל מחר. אולי משה לא יצליח שזה יהיה מחר.. הרי המכה צריכה להיות שבוע שמסתיים כבר היום.
גם במכת דבר כתוב (שמות ט ז): 'וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וְהִנֵּה לֹא מֵת מִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל עַד אֶחָד וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה..' אומר הגאון מוילנא שפרעה שלח וראה שהיה אחד מישראל שכן מת מקנהו.. מי היה אותו האיש? המגדף שהיה בן שלומית בת דברי משבט דן, שאביו היה מצרי. הרמב"ן אומר בשם חכמי צרפת שקודם מתן תורה היו מתייחסים אחר האב, יוצא שאיש זה היה נחשב מצרי, ולכן מתו בהמותיו.. את פרעה זה לא מעניין, יש לו במה להיתפס.
במכת ברד רואים אנו גם כן שמשה אומר (שם פסוק כט): 'הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה עוֹד..' התירוץ של פרעה מוכן (שם פסוק לד): 'וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת וַיֹּסֶף לַחֲטֹא וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ הוּא וַעֲבָדָיו..' משה אמר שהקולות יפסיקו קודם, אומר פרעה קודם הפסיק המטר והברד ורק אחר כך הקולות.. אין זה יד ה'.. אמנם הפסוק מלמד אותנו במפורש (שם פסוק לג): 'וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה..' אבל את פרעה זה לא מעניין, הוא לא נותן לעובדות לבלבל אותו.. יש לו תירוץ!
באותה המכה, מכת ברד, רואים אנו שגם האנשים במצרים לאחר שש מכות קשות שקיבלו עדיין לבם קשה כאבן. (שם פסוק כא): 'וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה' וַיַּעֲזֹב אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה…' עדיין יש מי שלא שם לבו אל דבר ה'.. זהו קושי הלב הגורם לאדם לנצל את יכולת הבחירה שלו כדי לבחור ברע. הנגרם ממעשים לא טובים שעושה האדם. יהי רצון שנזכה לבחור בטוב ולראות את הטוב תמיד.
הרב שמואל בראשי הי"ו מירושלים

Write a Comment

Your e-mail address will not be published.
Required fields are marked*