חג הסוכות בא לאחר יום הכיפורים ,משום שבצאת ישראל ממצרים היו שקועים ב-מט' שערי טומאה.וה' יתברך זיככם וטיהרם מכל טומאה.וכדי שלא ישובו לסורם הקיף אותם בענני כבוד.וכמו כן לאחר יום הכיפורים מקיף אותנו ה' בסוכה ומתעסקים בשבע מצות החג שהם ארבעת המינים סוכה חגיגה ושמחה.כש"כ "שובע שמחות את פניך" אל תיקרי שובע אלא שבע.ואור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה" כלומר לאחר שמיישרין הלב ע"י התשובה ביום הכיפורים זוכים לשמחה בחג הסוכות.וחג הסוכות מסמל את חג שמחתנו בכל מצב שיהודי נמצא בו.וזהו הרמז בארבעת המינים:
אתרוג יש בו טעם וגם ריח,רמז לתורה ומעשים טובים .לולב יש בו טעם ואין בו ריח,רמז לתורה בלא מעשים טובים.הדס יש בו ריח ואין בו טעם,רמז למעשים טובים בלא תורה.ערבה לא טעם ולא ריח ,רמז ,לא לתורה ולא למעשים טובים.
אמר ה' יעשו ויקשרו כולם אגודה אחת ואני מתעלה,וכן אנו אומרים בתפילה.ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלב שלם.והכוונה שאם יעשו כולם אגודה אחת ויהיו באחדות אמיתית אז יזכו לעשות רצון הבורא יתברך בשלמות.ונשאלת השאלה מדוע אין מברכים על האתרוג שהוא החשוב ביותר כנ"ל בארבעת המינים.והתשובה היא ,שהאתרוג למרות חשיבותו הגדולה מסמל הוא את היהודי הגאה שאיננו מוכן לרדת אל העם ויתיידד עם הפחותים ממעמדו,לעומתו הלולב,על אף גובהו וזקיפות קומתו מוכן להתאגד ולהתאחד אף עם הפחותים ממנו ולכן מברכים על הלולב שמרמז להיותנו כאיש אחד בלב אחד,כלי המחזיק ברכה.ואמרו חז"ל כשהקהיל משה את כל עדת בני ישראל ממחרת יום הכיפורים היה ונרמז בזה שלא רק ביום הכיפורים צריכים להיות חדורים במחילה וסליחה וכפרה באחדות ורעות אלא גם למחורתו חייבים להמשיך במידות אלו של "מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב" ולא רק בשעת איסור נעילת הסנדל. ועוד אמרו חז"ל כל המועדים בטלים חוץ מפורים ויום הכיפורים.והטעם כדי שירגיש וידע השבע את נפש הרעב.וכמו שמספרים על גאון וצדיק אחד שיצא ביום חורף וקר מאד לעורר ולהתרים את העשירים למען הסקת בית עניים לחמם אותם,והגיע לבית עשיר גדול אחד,והמשרת קפץ מיד לפנים לבשר לאדונו שהגאון פלוני עומד בפרוזדור ומחכה לו,ומיד יצא העשיר אליו כשהוא לבוש בפיג'מה שהיה בחדר הפנימי שהיה מוסק חמים ונעים.
והיה שומע את דברי הרב הגאון כשכולו רועד מהקור,ועד שלא יכל היה העשיר להתאפק ואמר לרב מדוע אינו ניכנס פנימה במקום החם והנעים.
ואז הגיע הרב אל הנקודה שבשבילה בא אליו ואמר .
כידוע לכבודו שהשנה יש לנו חורף קשה וקר מאד ובאתי
להתרים בשביל העניים שאין להם בית חם,ולכך בכוונה עכבתי אותך כאן כדי שגם כבודו ירגיש בזה מה שמרגישים העניים חסרי הבית וכך תתרום בעז"ה ביד רחבה.
ובמסכת מנחות דף לז' הביאו התוס' בשם המדרש.שהובא לפני שלמה המלך איש אחד עם שני ראשים שנשא אישה והוליד בנים ששה מהם עם רש אחד והשביעי כאביו עם שני ראשים.וכאשר מת אביהם באו הבנים לחלק הירושה.וטען הבן בעל שני הראשים כי לו מגיע פי שנים כי בעל שני ראשים הוא,ושלמה בחכמתו צווה להביא לפניו מים רותחים ושפך על ראש אחד מן השנים,ומיד שני הראשים צעקו כי נשרפים הם.ובזה קבע שראש אחד הם.
ומכאן אנו לומדים שאם כל אחד ואחד מישראל ירגיש בכאבו של השני זה אות ומופת שאנחנו עם אחד.וע"י הצדקה נעשה לנו אות לטובה ולברכה.וכמו שאמר הצדיק רבי משה לייב מסאסוב למדתי אהבת ישראל מגוי אחד שאמר לחברו אני אוהב אותך,והחזיר לו חברו האם יודע אתה מה חסר לי וכשאמר שאינו יודע החזיר לו חברו ואמר אם אינך יודע מה חסר לי איך תוכל לאהבני.וזהו שקראנו בהפטרת יום הכיפורים "הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית,כי תראה ערום וכיסיתו ומבשרך לא תתעלם".ולכן יום הכיפורים בא להזכיר על העניים הרעבים וחג הסוכות בא להרגיש את אלה שאין להם בית וכן חג "שמיני עצרת" חג בפני עצמו הוא "משל למלך שעשה סעודה ולבסוף אמר קשה עלי פרידתכם" והכוונה על פירוד הלבבות ושנאת חינם.ובזה יובן מאמר הגמ' שבת לא עמ' א' שגוי אחד בא לפני שמאי והלל ואמר "למדני תורה על רגל אחת " וכוונתו היתה על החג שמיני עצרת שאין בה טעם במפורש אלא נרמז בו עניין האחדות וזה שאמור לו "דעלך סני לא תעביד…ואהבת לרעך כמוך".ואלו דברים אוכלים פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעוה"ב ומהם ואהבת שלום בן אדם לחברו ובין איש לאשתו ותלמוד תורה כנגד כולם.שאנו נשמח בתורה וגם התורה תהא שמחה מאתנו ומצות סוכה שקולה כנגד כל התורה.כמשכ' "ובשכבך ובקומך" ,"ובשכבנו ובקומנו נשיח בחוקיך ונשמח ונעלוז בדברי תלמוד תורתך כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה" והרחמן הוא יפרוס סוכת שלומו עלינו ועל כל ישראל אמן.חג שמח ומועדים לשמחה חגים וזמנים לששון.
הרב יעקב בותראשוילי הי"ו מלוד
