פרשת "קודשים"
"דבר אל כל עדת בני ישראל.. קדושים תהיו.. איש ואביו תיראו ואת שבתתי תשמרו".. פי' רש"י "מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלוין בה".
והקשה הרא"ם [רבי אליהו מזרחי] הרי כל התורה כולה שנה ולימד משה לכל ישראל, כמו שכתב רש"י עה"פ: "ואחרי כן נגשו כל בני ישראל" וז"ל: אחר שלימד לזקנים חוזר ומלמד הפרשה או ההלכה לישראל" עי"ש וכדאיתא בעירובין נד:.
ומתרץ הרא"ם מ"מ לא היו כולם יחד בהקהל אחד אלא היו נכנסים לפניו כת אחר כת אבל כאן שלא נאמר "דבר אל בני ישראל" כשאר הפרשיות, אלא "אל כל עדת בני ישראל" למדנו שהיו כולם בהקהל לפניו ואז נאמרה להם.
ונראה לפרש מה שהתורה מדגישה כאן "אל כל עדת בני ישראל" יותר משאר מקומות, כי הנה הובא בזוה"ק: "כדהוו מטו חברייא קדישא להאי פרשתא הוו חדאין" פי' כאשר היו מגיעים החברים בזו הפרשה היו שמחים.
וצריך להבין מה שמחו בפרשה זו יותר מכל התורה כולה? ואחד הפירושים הוא כי האנשים יחשבו שלא כל האדם ראוי למעלת הקדושה כי אם יחידי סגולה שבדור ויהיו צריכים בזה לפרוש מן העולם. וזהו שהתורה אומרת "אל כל עדת בנ"י" בלא יוצא מן הכלל כל יהודי פשוט יכול להגיע לקדושה ע"י קיום תורה ומצוות. וזהו שאומרים בברכה "אשר קדשנו במצוותיו", שכל מצוה ומצוה מביאה את האדם לקדושה, וכן " איש אמו ואביו תיראו" מביא לקדושה כמו "ואת שבתתי תשמורו", וזאת הוא עושה מפני – "כי אני ה' אלהיכם". וזהו ששמחו החברים בהגיעם לפרשה זו כי לא החזיקו עצמם במדרגת יחידי סגולה וגם ראו כי לא נדרשת לזה עבודה מיוחדת רק לשמור על פשטות התורה לקיים את מצוותיה כראוי וזה מביא לידי קדושה. וכדברי הבטחת הנביא "ובא כל בשר" דהיינו מבחינת הבשר שבהאדם שהוא בחינה פחותה לגבי הרוח והנפש, שגם היא תתעלה ותבוא להשתחוות לפני ה', וכדברי הרמב"ם בהלכות דעות [פג-ג] ואפי' בשעה שהוא ישן, אם ישן לדעת כדי שתנוח דעתו עליו וינוח גופו כדי שלא יחלה ולא יכול לעבוד את ה' והוא חולה, נמצאת שינה שלו, עבודה למקום ב"ה.
ועל עניין זה ציוו חכמים ואמרו: "וכל מעשיך יהיו לשם שמים", והוא שאמר שלמה בחכמתו "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך" והיינו מי שמכוון בכל דרכיו כדי שיהיה גופו שלם לעבוד את ה', נמצא שכל מעשיו לשם שמים ויוכל לעמוד לפני ה' תמיד. וכן אמרו חז"ל: קדשו עצמכם למטה ואני אקדש אתכם מלמעלה, וכמו שאם יש לבן אב עשיר אומרים עליו הבריות זה כבר פטור מדאגת הפרנסה, שכן אביו מפרנסו, וגם בזה שאומר הכתוב קדושים תהיו יכולים אתם להיות קדושים כי קדוש אני ויש בידי קדושה במידה מספקת כדי לחלק לכולם.
ואמרו משם אחד המפרשים: כל זמן ששמרו ישראל על הקדושה בחיי המשפחה היו הבנים והבנות יראים את הוריהם ושומעים בקולם. אולם, מאז נחלשה הקדושה ברוב ישראל נחלש גם עניין כבוד אב ואם ונתקיים בנו "בעקבתא דמשיחא חוצפא ישגא" בן קם באביו בת באמה כלה בחמותה, ואין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים.
ובגמ' [נידה לא] אמרו ג' שותפין יש באדם אביו ואמו והקב"ה, ועוד איתא בגמ' [יבמות ה:] אני ה' אלוקיכם כולכם חייבים בכבודי, וזהו רמז הפסוק "איש אמו ואביו תיראו" ששניהם שותפין ביצירת האדם ואתם חייבים בכבודם, "ואת שבתתי תשמרו" שאני שותף שלישי הנותן נשמה לגוף ולכן כולכם חייבים בכבודי כיון שגם אביכם ואמכם יש לי חלק בהם שאני נתתי בהם הנשמה.
ויובנו הדברים ע"פ משל: בעיר אחת היו שלושה אחים והחליטו שלשתם לנסוע כל אחד למדינה שונה ללמוד חכמה ותבונה ולאחר שנה חזרו שלשתם לביתם. האחד סיפר שלמד לעשות מראה שיוכל לראות על ידה למרחקים. השני סיפר שלמד לעשות עגלה ומרכבה שיוכלו לנסוע למרחקים ברגעים אחדים. והשלישי סיפר שלמד רפואה יקרה לעשות רוקח מרקחת מתפוח שהוא להריח בו והוא מסוגל לרפאות כל מיני מחלות. והנה ביום מן הימים בעל המראה צופה ומביט כי בעיר המלוכה קיימת צווחה גדולה בחוצות וכולם מבוהלים על בת המלך שחלתה במחלה אנושה, ונלאו כל הרופאים למצוא לה תרופה. ניגש הוא מיד לאחיו בעל העגלה ובעל התפוח המרפא כדי לנסוע לעיר המלוכה, וכאשר הגיעו ניגש בעל התפוח בבגדי רופא ואמר למלך שבידו לרפאות את בתו, ובהכנסו מיד שבה הבת לאיתנה ורבה השמחה, ואמר להם המלך הוסכם בדעתי לתת את בתי לאחד מכם כיון שעל ידכם באה הישועה, והתווכחו בניהם מי ישאנה לאשה, וכששמע המלך אמר נקרא לנערה ונשאלה את פיה,ואז בת המלך "פיה פתחה בחכמה " ואמרה אני מודה לכולם שע"י באה רפואתי. אולם, באשר לעתיד אם חלילה אחלה שוב רק התפוח יעזור לי ולכן בוחרת אני בבעל התפוח. והנמשל הוא: ג' שותפין באדם ולולא אחד מן השותפין לא באנו לעולם. אולם, כל זה בעבר לגבי העתיד אין עוד צורך באב ואם כי החי נושא את עצמו, אמנם לשותף השלישי שהוא הקב"ה אליו זקוק האדם בכל רגע ורגע ועל כל נשימה ונשימה הוי מודה לו, ואם אומרים לו הוריו לעבור על ציווי ה' כגון: לחלל את השבת או שאר עבירות אינו רשאי לשמוע להם, אלא עליו לשמוע לשותף השלישי שהוא מלך מלכי המלכים הקב"ה.
וזהו דברי המשנה [אבות פ-ג]: הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, והכוונה דע מאין באת מאב ואם ואתה חייב בכבודם בחייהם ולאחר מותם, ותחשוב לדעת לאן אתה הולך ומה אתה עושה למנוחתם בדרך הטובה העושה נחת רוח לנשמתם, והוא ע"י לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים שגם הוא שותף ביצירתך ואתה חייב בכבודו ולעשות רצונו. וכאשר תדע כל זה אין אתה בא לידי עבירה.
וז"ש "והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה'" וכמו שכתוב [ביומא לט.]: אדם מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה. מלמטה, מקדשין אותו מלמעלה. בעוה"ז, מקדשין אותו לעוה"ב .
הרב יעקב בוטראשוילי הי"ו מלוד
