פרשת "מקץ"
"ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם, והנה עומד על היאור", ומובא במדרש עה"פ: 'קץ שם לחושך ולכל תכלית הוא חוקר', זמן נתן ליוסף, כמה שנים יעשה באפילה בבית האסורים, וכיון שהגיע הקץ, חלם פרעה חלום. וידוע שבדרך כלל מועד חג החנוכה חל בפרשה זו, פרשת "מקץ" ויש לקשר את ענין חנוכה בפרשה זו. וכמו שכותב "השל"ה הקדוש" גלגול המועדים של כל השנה, שיש שייכות לאותן הפרשיות שחלות בהן, כי הכול מיד ה', וענין יוסף היה ג"כ במלכות חשמונאי בימי יון, וזה צאן יוסף וחנה ושבעה בניה עדים נאמנים על קדושת שם המיוחד שעשו בימי יון [עי"ש].
וכבר בתחילת הפרשה חולם פרעה חלום ורואה והנה מן היאור עולות שבע פרות יפות מראה ובריאות בשר, ועוד שבע פרות אחרות עולות אחריהן רעות מראה ודקות בשר, ותבלענה את שבע הפרות יפות המראה והבריאות. וחולם שנית, והנה שבע שבולים עולות בקנה אחד בריאות וטובות, ועוד שבע שבולים דקות ושדופות קדים צומחות אחריהן, ותבלענה השבולים הדקות את שבע השבולים הבריאות והמלאות, "ויהי בבקר ותפעם רוחו" ולא יכול היה להבין את העלמת פתרונו, לפי שהיגיון והשכל מחייבים את ההיפך מזה, ומנין להן לפרות רעות המראה ודקות הבשר את הכח לגבור על בריאות בשר וטובות המראה, ומי שהוא בריא בשר וטוב המראה מתלווה אליו העוז והגבורה שיוכל להכניע תחתיו את החלש ממנו, ומנין הגיע כח זה דווקא אל רעות המראה בניגוד לטבע העולם השכל והיגיון?
ואכן אם היה מישהו שיכל לפתור חלום זה, הרי היה זה יוסף, שהיה לו פתרון מן המוכן. חלומו הוא אשר מייצגת כאן את החלש הגובר על הגיבור והעריץ, ונמצא שלא במקרה הוא שפרשה זו "מקץ" שאנו קוראים בשבוע שחל בו "חנוכה" שהוא מבוסס על היסוד שביהדות, שהכמות אינה מהוה אף פעם עילה לניצחון על האוייב, ורק האיכות הוא העוזר להתגבר על השונאים, ומעט מן האור דוחה הרבה חושך, ובמקום שמתייצבת האיכות נגד הכמות עתידה היא לנצח.
וזה היה נס פח השמן, כשנכנסו היונים להיכל וטימאו כל השמנים, ולאחר שהוקדשה המחשבה לחיפוש אחר הטהור נמצא שלא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, ונעשה הנס שידלק לשמונה ימים, וידועה בזה קושיית "הבית יוסף" שהרי הנס היה לשבעת הימים ומדוע אנו עושים שמונה ימים, ומה היה הנס של היום הראשון?
ומבלי להימנות על מתרציה של קושיה זו כי רבו, אנו סבורים שעיקר הנס היה בעצם מציאת פח השמן הטהור בחותמו של כהן גדול, כאשר היונים בקשו להשמיד השמדה רוחנית והתהלכו ברעיונם זה בקרב מחנה ישראל, עד שקומץ קטן של מעט הכמות ורב האיכות של "חשמונאי ובניו" העיזו ויצאו למערכה ולא רק נגד היונים אלא גם נגד המתיונים והצליחו ללכד ולאחד בין הזקן והצעיר ולהכריז בקול גדול בקרן השור, שיש לנו חלק באלוקי ישראל, והוא הנותן לנו כח לעשות חיל, "ולא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות". וזהו חג החנוכה וניצחון האיכות על הכמות, המאשרת צדקת דברי הנביא שהחיל והכוח יש להם ערך, רק כאשר הם "ברוחי", בכוחה של האמונה והאחדות הדוחפת למעשים רבי עלילה.
ובזה נבין ונשכיל את סמיכות שני המאמרים המובאים בתלמוד [שבת כב.] א"ר תנחום נר של חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי, וא"ר תנחום מאי דכתיב "והבור ריק אין בו מים" אלא מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו", והנה ענין מכירת יוסף מורה על ריעותא של שנאת חינם, ואילו נר החנוכה מורה על גודל אהבת חינם כשקרובים ואוהבים ועושים חסד זה עם זה ורואים זולתם בעין הרואה למטה מעשרים אמה, ומטיבים כנרות זל"ז. "והנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" ואז גם יחידו של עולם ישכון בתוכם, שנא' "ואהבת לרעך כמוך אני ה'" [כמעשה שני האוהבים שנתחייב אחד מהם ראשו למלך] ר"ת "וכל" כמו שהיה מו"ר רבי חכם רפאל אלאשוילי זצ"ל אוהב לפרש ולזמר בניגון חב"די בקול חוצב להבות אש, הפ' "'וכל' קרני רשעים אגדע, תרוממנה קרנות צדיק" שהם אותיות "קץ" שע"י האהבה והאחדות בעם ישראל, יגדעו קרני רשעים[רשעים – לשון רבים פירוד] שהם אותיות "רם" שמתרוממים עלינו ועומדים לכלותינו, והקב"ה מצילנו מידם ע"י שתרוממנה קרנות צדיק [צדיק – לשון יחיד אחדות]
וכשם שקץ שם לחושך בימים ההם בימי מלכות יון הרשעה.נזכה כולנו כהיום הזה בזמן הזה לפורקן ותשועה. ויהיה החודש הזה סוף וקץ לכל צרותינו וישלח לקץ ימים משיחנו, ובמהרה יבנה בית הבחירה, ושם נדליק המנורה לשיר בקול נעים גילה ורנן, במהרה בימינו. אמן ואמן.
שבת שלום וחג אורים שמח.
הרב יעקב בוטראשוילי הי"ו מלוד
