שבת בראשית
המתכון המדויק:
חפץ אני להגיש בפניכם את אשר שמעו אוזניי מכלי ראשון.
מונייר, יהודי ישראלי ירד בשלב כלשהו בחייו לסין הגדולה זאת כדי לעשות דבר אחד והרבה ממנו, "כסף"!!!
הוא עסק במגוון תחומי עסקים ביניהם באגרות חוב, ובזמן קצר יחסית צבר הון רב אותו הפקיד בבנק יוקרתי בהונג קונג לשביעות רצונו.
את הבורא למען האמת לא הכיר במיוחד וספק אם היה מעוניין להכירו, היחיד לו רחש כבוד גדול מאוד היה ה"כסף" אותו ביקש לטפח.
חיים, יהודי נוסף ירא שמים במיוחד בעל עסקים אף הוא אותו הנני מכיר אשר דברים אלו יצאו מפיו פגש במונייר בהזדמנות בה ביקר בסין, אינני יודע מה עשו יחדיו בענייני הביזנס אולם במספר הזדמנויות ביקש חיים ממונייר להניח תפילין ולהכיר במציאות הבורא, ולא במפתיע תמיד סירב.
מתי שהוא ביקר מונייר בישראל וברשותו חמש מאות אלף שקלים במזומן אותם ביקש שיופקדו בחשבון חיים ידידו עד שתימצא הדרך להעבירם לסין, הלה שקל את העניין ולבסוף השיב בשלילה אך יעץ לו לסוגרם בכספת באחד מן הבנקים בארץ, ומונייר הסכים.
חלפו מספר שנים בהן שקוע היה מונייר בביזנס במזרח ואז מקבל חיים שיחת טלפון, מעבר לקו היה מונייר והוא נשמע לא במיטבו, "מה קרה מונייר"?? שאל חיים.
"איני יכול להרחיב בשיחה" השיב מונייר, "אם הנך מעוניין לשמוע הגיע אליי לבית החולים כאן בארץ", וחיים כמובן הגיע.
ואז פתח מונייר בדבריו, "שמע, נאלצתי להגיע הנה משום שגילו בי מחלה קשה ועל מנת לקבל טיפול הולם נזקקתי לחזור ארצה, אך אין זו הבעיה היחידה ישנה אחת נוספת, לפני זמן מה הוצעה לי הצעה להעביר את חשבוני מן הבנק בהונג קונג לבנק בסין ששמו "בנק אוף צ'יינה" שבו אקבל הטבות כדוגמת אי תשלום ריביות ועמלות כלשהן, ואתה הרי יודע שיחס הריביות והעמלות כגובה הכסף בחשבון הן, ואני שיש לי מספר מיליוני דולרים בחשבוני השתלם לי במיוחד להעבירם ל"בנק אוף צ'יינה" שבכך נחסכו מאיתי תשלומי ענק של ריביות ועמלות.
ראה, כעת מחד הכל התרסק מול עיניי, אולם מאידך הכל ברור כבדולח". חיים נדרך ומונייר המשיך, "חשבתי תמיד שאין כמו הכסף ולפיכך נדרשתי כל העת להשיגו והצלחתי, אולם כעת הנני מתיר לעצמי לומר בבירור שבורא העולם הגיש לפתחי הצעה מפתה בדמות "בנק אוף צ'יינה" שאליו העברתי כל הוני, אלא שזמן לא רב אחר מכן חשתי שלא בטוב ובסדרת בדיקות שעברתי התברר שחליתי במחלה הקשה ששאלת חיי מרחפת מעל ראשי.
החלטתי לשוב ארצה למען טיפול רפואי הולם בדעה שאחר זמן מה אוכל לבצע הוראה טלפונית על מנת להעביר את המיליונים לחשבון בארץ כדי שאוכל לממן את הטיפולים אולם סורבתי בגין העובדה שב"בנק אוף צ'יינה" לא מבצעים הוראה טלפונית כלל שאלו נהלי הבנק, הוכיתי בהלם וכי מה אעשה כעת שכן כל כספי יתכן וירד לטמיון ולאור מצבי זקוק אני למזומנים רבים בכדי לממן את הטיפול הרפואי וכעת אין בידי כל אפשרות לשחרר את אותם המיליונים הטמונים ב"בנק אוף צ'יינה".
וזהו אשר אמרתי, מחד כל השקעתי רבת השנים והערך היחיד לו סגדתי התרסקו מול עיניי, ומאידך כעת הכל ברור שמחשבה אחת אשר הובילה להחלטה שנדמתה לשווה במיוחד הינה שורש הבעיה שלו הייתי משאיר את כספי בהונג קונג יכולתי כעת לממן את הטיפולים, שהייתי מעביר את הכסף לארץ וכעת איני יכול.
עתה ברור לי מי אחראי לכל זאת, שהוא מלמעלה הכניס בי מחשבה זו ראשית ללמדני מי בעלי העולם באמת, שנית מה באמת ערכי וחשוב".
ואז שאל חיים את מונייר "תהייה מוכן להניח תפילין"? "כעת בהחלט" ענה מונייר.
וחיים המשיך בהשתאות "ראה מונייר אף אתה שחיית חייך לא באמונה לא נטש אותך הבורא, זוכר את חמש מאות אלף השקלים הנתונים בכספת בארץ"?
"כן" ענה מונייר, "תאר לך" אמר חיים "אם הייתי מפקידם בחשבוני ואיך שהו היו מועברים לחשבונך בהונג קונג אף הם היו סגורים ב"בנק אוף צ'יינה" כעת, אולם חסד בל יתואר עשה עמך הבורא שחפץ שאסרב להפקידם אלא להטמינם בכספת זאת כדי שביום פקודה תיזקק להם".
מונייר הוכה בהלם ואמר, "אני רואה שהבורא הוא לא כמו בעסקים, שבעסקים אם משהו לא הולך אז זה עד הסוף כלומר אם שניים לא מסתדרים זה עד הסוף ואילו הוא מלמעלה מרחם גם על כאלו המסרבים להסתדר אתו".
אותם חמש מאות אלף השקלים סייעו למונייר במימון טיפוליו עד שאף המחלה הכניעה את גופו והוא השיב נשמתו.
טרם חטאו של אדם הראשון כל הבריאה כולה עמדה לרשותו ואפילו מלאכי השרת, כמתואר בגמרא במסכת סנהדרין דף נ"ט: שכך אמר ר' יהודה בן תימא "אדם הראשון מיסב בגן עדן היה והיו מלאכי השרת צולין לו בשר ומסננין לו יין", פירוש הדברים הוא שמקום מושבו של האדם בגן עדן היה כלומר שהופקד לעסוק בדברים העומדים ברומו של עולם, אך יחד עם זאת צלו לו מלאכי השרת בשר וסיננו עבורו יין, לאמור שאדם הראשון חיבר בין העולם הרוחני לבין העולם הגשמי ונהיו כעין עולם אחד, ולפיכך לא שלטה מיתה באדם שנשמתו וגופו היו דבר אחד ממש בכך שמהותם לעשות רצון קונם בתכלית הייתה ולא סתר החומר את הרוח כלל.
ברם לאחר החטא נפרדו החומר והרוח במהות תכליתם, שהרוח ביקשה את העליונים והחומר ביקש את התחתונים, וזאת אשר אומרת התורה בפרשתנו בפרק ג' פסוק י"ט "בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב".
שהמיתה איננה עונש לאדם אלא תוצאה היא של פירוד דרכי החומר והרוח, שכל אחד מבקש לילך למקומו הראוי לו שהנשמה מבקשת לנסוק מעלה והגוף מבקש לירד מטה.
האתגר הגדול ביותר של בן האנוש הינו להטיל על חלקו הגשמי את משימת חייו והיא עשיית רצון הבורא, קרי לרומם את חלקו החומרי ולקרבו אל הרוחני.
את זאת הבין מונייר מאוחר מידי…
שבת שלום. הרב יצחק אדרת הי"ו מבני ברק
