פרשת תרומה
"ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי" (כה-ב)
פרש"י – 'הפרשה יפרישו לי ממונם נדבה'.
מסופר ששאלו את הגר"ח זצ"ל על אחד העשירים שירד מנכסיו מדוע? וענה ר' חיים במשל על אב אחד שהשאיל לבנו סכין וכשנוכח לראות שהבן חותך את ידיו לקח ממנו את הסכין, כך הקב"ה נותן לאדם עשירות וכשלא יודעים איך להשתמש בה וחותכים בה את הידיים נלקחת העשירות מן האדם.
וכנשאל בנו מרן הגרי"ז זצ"ל שלפי הסבר זה מדוע אחד מנכבדי הקהילה שהיה ממקורבי הגר"ח וירא וחרד ירד אף הוא מנכסיו? השיב הרב כשמסיימים להשתלם במחלקה אחת עוברים להשתלם במחלקה נוספת, הקב"ה בחן את אותו עשיר במחלקת עשירות וכשסיים מחלקה זו בהצלחה רבה העבירו למחלקת עניות לבוחנו כיצד ישתלם שם. וכן מבואר במשנה באבות 'כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר וכל המבטלה מעושר סופו לבטלה מעוני', מאחר וניסיון העושר גדול מניסיון העוני לכן השי"ת נותן לאדם ניסיון קטן (עוני) ומעביר אותו לניסיון גדול (עושר), אבל אם הוא לא עומד בניסיון גדול (עושר) נותנים לו ניסיון קטן יותר שזה ניסיון העוני, ואם כן זה לא עונש לרדת מעושר לעוני אלא ההבדל הוא בניסיון.
גם כשאדם עושה צדקה וחסד הוא צריך להיות בגדר 'חכם לב' לעשות בחכמה, שלפעמים אדם עושה צדקה ונותן לאדם שמקבל בצורה שהוא מתבייש, הרי שערך המעשה הוא פחות, כמו לדוגמא מעשה שהיה ברב שבאה אליו אשה עניה לפני ימים נוראים ואמרה שאינה יכולה לשלם כמו כולם על המקום ואמר לה הרב שתשלם רק חמשה שקלים ושאלו את הרב למה אמר לה לשלם בכלל הרי היה פוטר אותה לגמרי! ואמר להם שאם לא הייתה משלמת בכלל היתה מתביישת וכל מי שהיה בא למקום שלה הייתה זזה שם עם הרגשה שהוא בחינם ועכשיו ששילמה יהיה לה יותר נח.
וכן מסופר על רבי חיים עוזר זצ"ל שבזקנותו פגש אותו אדם ושאל אותו היכן רחוב פלוני ואמר לו הרב שהוא ילווה אותו עד אותו מקום והלך איתו דרך ארוכה ושאלו את הרב למה לא הסביר לו את הדרך והלך איתו את כל הדרך הארוכה? וענה להם שהוא שם לב שאותו אדם מגמגם ואם הוא ישאל עוד אנשים אולי הוא יתבייש ואולי תהיה לו הלבנת פנים ולכן הרב ליוה אותו עד אותו המקום.
ועוד יש לומר "ויקחו לי תרומה" – נאמר במדרש רבה: הדא הוא דכתיב "תורה צווה לנו משה מורשה קהלת יעקב" אל תהי קורא מורשה אלא מאורסה. ונאמר בספר לשון חכמים שישנם שני סוגים של ממון שאדם מקבל ממון ללא טירחה, האחד זוהי ירושה והשני בנדוניה, הכסף הקל והנוח הוא ירושה כי בעלי הכסף אינם עוד בעולם ואין ליורש כלפיהם חובות ואינו צריך ליתן דין וחשבון, אך כספי הנדוניה אף על פי שהבעל לא עמל עליהם הם מטילים עליו התחייבויות רבות.
וכן התורה שניתנה לנו היא רכוש גדול 'אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד' והתורה היא לא ירושה אל תקרי מורשה מלשון ירושה שאין לנו כל חובות כלפיה ואי אפשר רק ללמוד תורה אלא 'מאורסה' התורה היא כנדוניה ויש לנו חובות כלפיה שהם לקיים את כל המצוות ולתת צדקה ולעזור לזולת ולא רק ללמוד תורה בלי לעשות כלום. (יקרה מפנינים)
שבת שלום
ר' יוסף מודזגברישוולי הי"ו מלוד
