פרשת תצוה
"והאבנים תהיין על שמות בני ישראל" (כח-כא)
בגמרא יומא (עג:) אמרו חז"ל כיצד היו שואלים באורים ותומים? רבי יוחנן אומר האותיות היו בולטות, ריש לקיש אומר היו מצטרפות. והקשתה הגמרא והא לא כתיב בהו צד"י? אמר רב שמואל בר יצחק אברהם יצחק ויעקב כתוב שם, והא לא כתיב טי"ת? אמר רבי אחא בר יעקב שבטי ישורון כתוב שם. פירש רש"י בולטות האותיות בולטות כגון עין משמעון למד מלוי ה"א מיהודה לומר – עלה. והא לא כתיב צד"י בכל השבטים כגון הצל תציל מאין באה? ובתוספות ישנים כתיב דהכי נמי הוי מצי לאקשויי דלא כתוב בהו ח' וק' שהקשה מדוע לא כתוב טית וצד"י, ואכן בירושלמי מקשה והא לא כתוב חצ"ק? ולכאורה קשה מדוע הקשתה הגמרא בהתחלה על האות צד"י ואחר כך הקשתה על האות טי"ת והלא טי"ת קודמת לצד"י? ועוד צריך להקשות לשון הפסוק "והאבנים תהיין על שמות בני ישראל" ולכאורה היה צריך לכתוב 'ושמות בני ישראל תהיין על האבנים? כי השמות היו על האבנים ולא האבנים על השמות?
ומתרץ בספר פרחי ניסן שהמקשן בגמרא סבר שעל כל אבן ואבן היו כתוב גם שמה של האבן כגון מעל שמו של ראובן היה כתוב 'אודם' ומעל שמעון היה כתוב 'פטדה' וכן על זה הדרך והוא סבר כך מדכתיב: "והאבנים תהיין על שמות בני ישראל" דהיינו ששמות האבנים עצמם היו חקוקים על גבי שמות השבטים, ולפיכך לא הקשתה הגמרא מהאות טי"ת כיון שכתיב פטדה אלא שעדין חסר האות צד"י ולכן הקשתה הגמרא על האות צד"י. וביאר התרצן שאין הכוונה ששמות האבנים היו כתובות על גבי החושן אלא שמות האבות שהם אבני היסוד של האומה הם שכתובים על האבנים והיה כתוב אברהם יצחק ויעקב ואח"כ הקשה לו והא לא כתיב טי"ת!
וכן כתב הרמב"ם ששמות האבות היו כתובים מעל לשמות בני ישראל שנאמר "והאבנים תהיין על שמות בני ישראל" משמע שלמד שמהמילה אבנים נלמד דין כתיבת האבות.
"ועשית ציץ זהב.. פיתוחי חותם קדש לה'" (כח-לו)
ציץ מכפר על עזות פנים (זבחים פח) ולפיכך נחרטו בו המילים "קדש לה'" לרמז שלא תמיד העזות היא מגונה כי יש גם 'עזות דקדושה' כשמדובר בכבוד השם ובכבוד התורה שאז צריך להשתמש במידה זו (חת"ס). ובדומה לזה מפרש הכתב סופר את הפסוק "אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי" (תהילים לט-ב) שעלי לשתוק מול מעשיו של הרשע כל עוד הם מופנים נגדי באופן אישי, אבל כשהדבר נוגע לכבוד שמים אסור לשתוק. ובדומה לזה בשמים ממעל ועל הארץ מתחת כשמדובר בשמים בעניינים רוחניים אז 'ממעל אתה' חייב להשתמש במידת הגאוה ולראות את עצמך רם ונישא לעמוד על דעתך, וכנגד זה 'ועל הארץ' בעניינים שבחומר ובגשמיות הנוגעים בך בלבד 'מתחת' הוי שפל רוח ועניו (עולת חדש)
וכעין זה ביאר רבי יעקב עמדין את המשנה באבות (פ"ה-כא) הוי עז כנמר… עז פנים לגיהנם …יהי רצון מלפני ה' אלוקינו שתבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך, ולכאורה מה הקשר בין סיום זה לתחילת המשנה? אלא נאמר בגמרא (ביצה כח) לא ניתנה תורה לישראל אלא מפני שעזים הם ואנו מבקשים אפוא "ותן חלקנו בתורתך" שאם עלתה בחלקנו מידת העזות תבא היא לידי ביטוי 'בתורתך' תהיה לצורך לימוד לשם שמים. (יקרה מפנינים) שבת שלום.
ר' יוסף מודזגברישוולי הי"ו מלוד
