פרשת תזריע מצורע
כמה חמור עוון לשון הרע, אומרת הגמרא (ערכין דף טו), אמר ריש לקיש כל המספר לשון הרע מגדיל עונות עד לשמים שנאמר (תהלים עג, ט): "שתו בַשָּמַיִם פִיהֶם ולשונם תהלך בארץ". 'אמר רב חסדא אמר מר עוקבא כל המספר לשון הרע ראוי לסוקלו באבן..'
כאשר אדם היה נכשל בלשון הרע היה נענש בצרעת, יושב בדד, עזוב, טמא.. אבל הפרשה מתחילה במילים: 'זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו' העיקר הוא יום הטהרה שלו! היום בו הוכח לעין כל שאיש זה חזר בתשובה, וְכִפֶר עָּלָּיו הַכֹהֵן וְטָּהֵר.. כעת הוא טהור, עם אישור מרבונו של עולם. איך זה קרה? הוא התעמק במה שבא עליו, הוא למד מזה, הוא הבין, הוא קיבל על עצמו לחזור בתשובה, הוא חזר בתשובה..
אומר רבנו האור החיים הקדוש, זה בדיוק מה שנאמר בפסוק: 'וְיָּצָּא הַכֹהֵן אֶל מִחּוץ לַמַחֲנֶה וְרָָּאה הַ כֹהֵן וְהִנֵה נִרְפָּא נֶגַע הַצָּרַעַת מִן הַצָּרּועַ ..' פירוש, וְהִנֵה נִרְפָּא נֶגַע הַצָּרַעַת, מהיכן באה רפואתו? מִן הַצָּרּועַ ! מן הצרעת עצמה! מהתעמקותו בה, בהבינו את החטא שגרם לה להופיע.. לטובתו באה עליו הצרעת!
וזה ממש כאותו מעשה המובא במדרש (ויקרא רבה פרשה ה), על אבא יודן: מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי עקיבא שהלכו לחולות אנטוכיא לגבות צדקה. והיה שם אדם אחד ששמו היה אבא יודן והיה תמיד נותן צדקה בעין טובה. פעם אחד ירד מנכסיו, וראה רבותינו שם, ונתכרכמו פניו.. הלך לו אצל אשתו, אמרה לו אשתו: 'מפני מה פניך חולניות?' אמר לה: 'רבותי כאן, ואיני יודע מה לעשות.. אין לי מה לתת להם' אשתו שהייתה צדקת ממנו, אמרה לו: 'לא נשתייר לנו אלא שדה פלוני בלבד, לך מכור חציה ותנה להן!' הלך ומכר חציה ונתנה להן! התפללו עליו, ואמרו: 'המקום ימלא חסרונך..' לאחר ימים, הלך לחרוש בחצי שדהו. כאשר הוא חרש, נפתחה הארץ לפניו, ונפלה פרתו שם, ונשברה רגלה.. ירד להעלותה והאיר הקדוש ברוך הוא עינו ומצא שם יהלום! אמר: 'לטובתי נשברה רגל פרתי!' בחזרת רבותינו לשם, שאלו עליו, ואמרו: 'מה אבא יודן עושה?' אמר לו שהוא היום עשיר מופלג ואיך אפשר לראות את פניו מרוב שהוא טרוד בנכסים עבדים גמלים ושוורים'. כיון ששמע אבא יודן שחכמי ישראל הגיעו יצא לקראתן. אמרו לו: 'מה אבא יודן עוסק?' אמר להן: 'עשתה תפילתכם פירות ופירי פירות..' אמרו לו: 'חייך, אף על פי שנתנו אחרים יותר ממך, לך כתבנו בראש..' נטלוהו והושיבוהו אצלן וקראו עליו הפסוק "מתן אדם ירחיב לו" ע"כ.
כשזכה האיש המיטהר מטומאתו באותו אישור טהרה מיוחל, יודע הוא שהקדוש ברוך הוא האיר את עיניו בעולם הזה, זיכה אותו לשוב בתשובה בעולם הזה, להיות טהור לעולם הבא, יודע הוא שהכל לטובתו, אין הוא מתהלך ממורמר חס ושלום, אפילו שנראה שהיה הדבר בעל כרחו, את אישור הטהרה לא היה מקבל אילולי היה אמיתי..
וכמה שצריכים אנו ליזהר בעוון הזה שהוא חמור מאד, וכתב הרמב"ם (סוף הלכות טומאת צרעת פרק טז הלכה י): 'ועל עניין זה מזהיר בתורה ואומר "השמר בנגע הצרעת", "זכור אֵת אֲשֶׁר עָּשָּה ה' אֱלֹקֶיךָּ לְמִרְיָּם בדרך".. הרי הוא אומר התבוננו מה אירע למרים הנביאה שדיברה באחיה שהייתה גדולה ממנו בשנים, וגידלתו על ברכיה, וסיכנה בעצמה להצילו מן הים, והיא לא דברה בגנותו, אלא טעתה שהשותו לשאר נביאים, והוא לא הקפיד על כל הדברים האלו, שנאמר "וְהָּאִיש מֹשֶׁה עָּנָּו מְאֹד", ואף על פי כן מיד נענשה בצרעת, קל וחומר לבני אדם הרשעים הטפשים שמרבים לדבר גדולות ונפלאות…' ואמר הכתוב על מרים 'וַּיִשְמַע ה'..' מסביר רבי חיים שמואלביץ' זצ"ל שאף אחד לא שמע בדברי מרים עניין של לשון הרע כלל, רק ה' שמע.. חטא כה דק ועמוק, אף על פי כן הקדוש ברוך הוא תובע על זה ומעניש.
נשמור את פינו ולשוננו והקב"ה ישמע את תפילתנו וטוב יהיה לנו בזה ובבא.
הרב שמואל בראשי הי"ו מירושלים
