פרשת "וישב"
"ויהי בעת ההיא וירד יהודה" [לח-א].
מנהיג אינה זכות בלבד
למה נסמכה פרשה זו לכאן והפסיק בפרשתו של יוסף? ללמד שהורידוהו אחיו מגדולתו כשראו בצרת אביהם אמרו אתה אמרת למכרו, אילו אמרת להשיבו היינו שומעים לך. [רש"י].
יהודה הורד מגדולתו, מפני שלא אמר להשיבו אל אביו, אך מדוע דווקא יהודה? מדוע לא באה הטענה כלפי עצמם, הלא גם הם היו שרצו להרוג את אחיהם, ויהודה הלא סוף כל סוף, מנע מהם להרוג נפש, הלא עצתו היא שנתקבלה, וכי משום שלא הציע הצעה אחרת נגרע חלקו? מדוע איפה הורידוהו מגדולתו?
פירוש נפלא כותב על כך הרב ברוך מרדכי אזרחי שליט"א בספרו "ברכת מרדכי": כאן לימדונו תורתו של מנהיג מהי, מנהיגות אינה זכות בלבד. מנהיגות היא בראש ובראשונה אחריות, יהודה הוא מלך, יהודה הוא מנהיג האחים.
[שבט-יה'] שבט – י – ה אחראים כל אחד למעשהו. יהודה אחראי למעשיהם של כולם, כמנהיג יש לו אחריות על מעשיהם וגם על מחדליהם, על המנהיג להיות ער, ולדעת אם תבוצע הצעתו אם לאו. אתה אמרת למכרו, היה עליך להבין כי גם אם תאמר להשיבו, היינו שומעים לך, ומשלא עמדת על כך, משמע שלא ידעת להנהיג ולכן הורידוהו מגדולתו.
ועוד, הלא העמידוהו את יוסף לדין, ונפסק הלכה, ומדוע, איפה שינו את הדין והסכימו למכרו?
הסיבה מושמת בפיהם של האחים: "אתה אמרת למוכרו", זו הייתה גדולתו של יהודה, וזהו כושר מנהיגותו, הייתה זו כניעה להנהגתו. וכמנהיג שאומר את הדברים, עליו מוטלת כל האחריות. יהודה רק התחיל את המצווה אבל היה עליו להמשיך את המהלך, ואת זאת יהודה לא עשה. אין מדברים כאן על יהודה דווקא, כי אם על כל אחד המתחיל במצווה ואינו גומרה. יהודה אינו אלא אחד מרבים אחרים, הנענשים על כך שהתחילו ולא גמרו. והעונש קשה, לכאורה, האם מגיע לו עונש כל כך כבד על שלא סיים את המצווה, מדוע אם כן רק יהודה נענש, ומה עם שאר האחים שחרצו משפט מוות?
מכאן נוכל ללמוד עד כמה חשובה היא השלמות במצווה, לדעת, לקבל את ההחלטה הנכונה בתבונה ובשיקול דעת. כאשר יהודה הצליח לשכנע את אחיו שלא ישלחו יד באחיהם – עדיין אין זה מספיק, אלא זה "סור מרע" וחובה להמשיך ל-ועשה טוב" אי עשיית הרע זו עדיין אינה שלמות, זו קטיעתה של מצווה באמצע מהלכה.
יהודה היה מנהיג ועל פיו ישק דבר, והיה צריך לדעת שכמנהיג יבצעו כולם את החלטתו, וההחלטה הייתה צריכה להיות – להשיב את יוסף אל אביו ולא: "נמכרנו לישמעאלים".
האחריות של גמר המצווה היא עליך, ואם גמר המצווה לא ייעשה על פי התורה, אתה תישא בתוצאות – אתה נתת יד לדבר ולא תוכל לומר: "ידינו לא שפכו את הדם הזה" [דברים-כא-ז].
להיות מנהיג זו זכות וגם אחריות כבדה, אם נבחרת לתפקיד דע לקבל אחריות על כל המשתמע מכך, וזאת יהודה לא ידע לעשות. ואין פלא שכאשר התוצאה מההחלטה היא צרת אביהם, בדין הוא שיורידוהו מגדולתו.
הרב יוחנן מיכאלי הי"ו מלוד
