פרשת ויגש
'ויגש אליו יהודה'
אומר המדרש 'ויגש אליו יהודה' – נאמ' 'כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו'. 'כי הנה המלכים נועדו- אלו יוסף ויהודה, 'עברו יחדיו' – שנתמלאו עברה (כעס) זה על זה מפני בנימין 'רעדה אחזתם שם' –אלו השבטים שאמרו שני מלכים מדיינים אנו מה אכפת לנו (לא נכניס ראשנו ביניהם) יאה למלך לדון עם מלך.
דברי המדרש טעונים ביאור. מדוע האחים החשיבו את יהודה למלך והרי בפרשת 'וישב' התורה מספרת 'וירד יהודה מאת אחיו' ומפרש רש"י שהורידוהו מגדולתו עקב מכירת יוסף. ואם כן, מדוע נקרא מלך וגם יוסף וכי האחים מתפעלים מגדולתו וכבודו של מלך? בשר ודם ובנוסף גוי 'מצרי'?
אלא ראוי להתבונן מהי מלוכה? ומיהו מלך? אנו רגילים לקרוא מלך למי שיש לו מדינה תחת שלטונו והוא מושל בעזרת שרים, אנשי שלטון, שופטים שוטרים ועושי דברו ובכך מטיל את חיתתו ואימתו על בני העם עד שכולם סרים למרותו ומזה הוא שואב כח וסמכות להמשיך ולהנהיג את העם. מלך כזה אינו מלך מצד עצמו, אישיותו, אופיו, אלא מצד עמו ועבדיו, ועליו נאמר 'מה למלך בלא עם', כלומר הוא נזקק לעמו ונצרך ובשל כך משמיע להם אמירות שהם מעונינים לשמוע , דברים שינעמו לאוזניהם להם בלעדיהם אינו כלום. וא"כ אדם זה אינו מלך אלא עבד . וע"ז אמר ר' ישראל סלנט שבדור הזה המנהיגים לא יביעו את דעתם כדי למצוא חן בעיני העם יעשו דברים נגד הבנתם כשהמטרה היא להיבחר לקדנציה נוספת ולא טובת העם עומדת לנגד עיניהם ודי לחכימא וכו'.
בזמן שהאדם חיי חיים חומרים קשה לו להתנתק מהתחשבות בדעת הקהל, דעת הקהל מנהיגה אותו החלטותיו אינן מגיעות ממנו, מדעתו אלא משיקולים אחרים (בחירות קרובות..) אבל כשהאדם עושה מעשים עפ"י דעתו ואפילו נגד רצון כולם ומבלי להתחשב בדעת איש, הוא הנקרא מלך אמיתי. ככל שתקטן השפעת החברה עליו כך תרום ותינשא מלכותו.
וכדי להגיע לדרגה הזו האדם צריך בראש ובראשונה להיות מלך על עצמו לכלכל צעדיו עפ"י שכלו ולא עפ"י רצונותיו ותאוותיו.ולכן כותבת הגמ' 'מאן מלכי? רבנן' (מי הם המלכים? תלמידי החכמים) כי אדם שמושל ברוחו הוא המלך האמיתי..
וא"כ מובן מדוע אמרו השבטים מה לנו ולכעס זה בין שני המלכים משום שיוסף ויהודה היו מלכים ששלטו ברצונותיהם וכמובא במדרש 'מפני מה זכה יהודה למלוכה, משום שהודה על מעשה תמר' זוהי גבורה ומלוכה להודות באמת אע"פ שאפשר להתעלם, ולתרץ, ולהסביר… ואכן זכה יהודה ויצא ממנו מלכים וגם משיח בן דוד יהא מזרעו.וגם אצל יוסף מצאנו גבורה אמיתית, ומלוכה על כל אבריו כמאמר המדרש אמר רשב"ג יוסף משלו נתנו לו (כל מה שקיבל יוסף בדין קיבל ולא בזכות) פיו שלא נשק לערווה 'על פיך ישק כל עמי', גופו שלא נגע בעבירה 'וילבש אותו בגדי שש' צווארו שלא הרכין לעבירה , 'וישם רביד הזהב על צווארו' ,ידיו שלא מששו בעבירה 'ויסר המלך טבעתו מעל ידו ויתנה על יד יוסף'. מחשבה שלא חשבה בעבירה 'ויקרא לפניו אברך' אב בחכמה רך בשנים.
ועוד מצינו ביוסף הצדיק כשמתוודע לאחיו אומר 'הוציאו כל איש מעלי ולא היה איש איתו בהתוודע יוסף אל אחיו' וכל זה למה? כדי שלא יתביישו אחיו ואומר המדרש אמר ר' חמא 'יוסף עשה שלא כהוגן שאילו בעט בו אחד מהם מיד היה מת" נשים לב. כל תקוותו של יוסף וכל רצונו הוא לראות את אביו כמ"ש 'העוד אבי חי' זה מה שמעסיק את יוסף בשביל זה שווה לחיות, ובכ"ז יוסף מכניס עצמו לסכנת חיים ונשאר עם אחיו שאינם יודעים שהוא אחיהם ובדעתם יוסף מצטייר כמלך רע ואכזר, באותו החדר הוא והם לבדם ובכ"ז אומר יוסף על אף כל זאת עם כל שאיפתי ותקוותי ותקוותי 'מוטב איהרג ואל אבייש את אחי'. זו דמות של מלך אמיתי, אדם ששולט על גופו רצונותיו ותאוותיו.
ועל זה נאמר 'צדיקים ליבם ברשותם רשעים הם ברשות ליבם' הצדיקים שולטים על רצונותיהם משא"כ הרשע לא מסוגל לשלוט בעצמו ברגע שמתעורר בו דחף הוא איננו יכול לשלוט בו ולדחות אותו והוא נכנע לאותו הדחף ששולט בו ועובר על רצון קונו ואלו הצדיק משליט את שכלו הטהור על ליבו הדוחק בו לעבור עבירה אך איננו נכנע לו.
יהי רצון שה' יזכנו לעבדו בלבב שלם ובנפש חפצה ושכל רצוננו יהיה לעשות רצון בוראנו אמן.
הרב אליהו מירילאשוילי הי"ו מלוד
לע"נ יעקב בן אברהם הנולד מן חוה
