פרשת "כי תשא"
"ונתנו איש כופר נפשו לה'"
כותב בעל הטורים: את המילה "ונתנו" אפשר לקרוא ישר והפוך. מימין לשמאל ומשמאל לימין. לומר לך: כל מה שאדם נותן לצדקה חוזר אליו בסופו של דבר ואינו חסר מאומה.
כמו שכתוב (במסכת בבא בתרא,דף ט',עמוד א') "כל הנותן פרוטה לעני, מתברך בשש ברכות".
"וזה יתנו…מחצית השקל בשקל הקודש" שואלים כאן חכמי ישראל, מדוע נצטווה משה לגבות מחצית השקל ולא שקל שלם?
ותשובתם היא: שאין כאן מקרה, כי אם כוונה גדולה טמונה בעניין זה. בכך באה התורה ללמד לכל אדם מישראל שלעולם אינו מגיע לידי שלמות שהוא בפני עצמו, אלא רק אחרי שמצרף עמו אדם אחר מישראל.
במפקד שנערך על ידי משה, כל אחד מבני ישראל נתן מחצית השקל, וכתוצאה מכך הצטרפו שתי נתינות של שני אנשים לשקל שלם. ולא עוד, אלא שום איש מישראל לא ידע מעולם מי הוא זה המצטרף אליו ומשלים את מחצית השקל שלו לשקל שלם. דבר זה מלמדינו, שהיהודי הפשוט ביותר בכוחו להשלים אף את הגדול שבישראל…
"זה יתנו כל העבר על הפקודים: מחצית השקל בשקל הקודש" כותב רש"י: על פי המדרש אראה ה' למשה מטבע של אש ואמר לו כזה יתנו.
שואלים כמה מחכמי ישראל, מדוע אראה ה' למשה דווקא מטבע של אש? הסביר זאת רבי נחמן מברסלב: קיים צד שווה בין האש לממון. האש היא בלא ספק אחד הדברים היותר חשובים וחיוניים לאדם, ואין העולם יכול להתקיים בלעדיה, אך באותו אש מסוגל האדם גם להחריב עולם ומלואו. והוא הדין בממון לכל הדעות הוא דבר חשוב ומועיל, אם יודעים כמובן לנהוג בו כראוי, אך באותה מידה טמונה בו סכנה גדולה, אם נופל הוא לידיים שאינם טובות.
"מחצית" יש בה חמשה אותיות. האות האמצעית היא האות צ' שמרמז לצדקה, האותיות הנמצאות משמאל לאות צ', ומימינה הם: אותיות ח' ו- י', והאותיות הרחוקות מהאות צ' הם: מ' ו- ת'. בזה מרמזת לנו התורה, מי שנותן צדקה הוא נקרא חי. ומי שאינו נותן לא עלינו, הוא נקרא מת.
פרוש אחר: אות צ' מרמזת לאדם צדיק, תלמיד חכם, רב..לומר לנו מי שקשור לצדיק הרי הוא חי, ומי שאינו קשור לצדיק לא עלינו נחשב כמת.
פרשת כי תשא בולטת באריכותה הרבה. מאה שלושים ותשעה פסוקים והרבה נושאים, אך במרכז הפרשה מופיע סיפור חטא העגל. הפרשנים הקדמונים מדגישים בפנינו שמרבית בני ישראל לא חטאו באותה שעה בחטא הכבד של עבודה זרה.
רבי אברהם אבן עזרא כותב בפרושו: חלילה שעשה אהרן עבודה זרה, וגם ישראל לא ביקשו לעבוד עבודה זרה. ולכבוד ה' נעשה העגל. על כן, בנה אהרן מזבח לפניו והכריז שיזבחו מחר לפני ה', וכן עשו כאשר ציוום. וכך כותב גם הרמב"ן בעניין העגל: לא ביקשו העגל להיות להם לאל ממית ומחיה, אבל ירצו שיהיה להם במקום משה. כיוון שראו העם את משה שירד אליהם עם הלוחות,מיד עזבו את העגל ובעטו בו. והראייה היא, שהניחו לו לשורפו ולזרות עפרו על פני המים ולא היה איש שהפריע לו בזה.
בדברים שאמרנו יש בהם תשובה לשאלה הנוקבת: היאך ירדו יוצאי מצרים ירידה כל כך גדולה בימים מועטים בלבד לאחר מתן תורה בהר סיני? לפי מה שדיברנו, שמרבית העם לא בגדו חלילה באלוקי אבותיהם, ועשיית עגל לא באה, אלא לצורך השגת מורה דרך במקום משה, שבטעותם חשבו שמשה מת, כמו שכתוב במסכת שבת דף פ"ט, שהשטן אראה להם מיטה ועליו משה שהוא מת.
עם זאת היה מיעוט קטן בעם שמנה שלושת אלפים איש שעבדו את העגל לשם עבודה זרה. ואלו באו על עונשם הראוי מידי הלווים – נאמני משה.
כמה מחכמי ישראל עומדים על האריכות המיוחדת של שני החלקים הראשונים בפרשת כי תשא הנקראים בעליית הכהן והלוי לתורה. שני חלקים אלו נוטלים יותר ממחצית הפרשה כולה. תשעים ושניים פסוקים מסך של מאה שלושים ותשעה פסוקים שבכל הפרשה, דבר שלא מצינו כמותו בפרשיות אחרות בתורה.
חלוקה בלתי מאוזנת זו בפרשת כי תשא מוסברת שלקריאת סיפור חטא העגל בתורה שהיא פרק ל"ב יעלה לתורה לוי דווקא, שהרי שבט לוי לא השתתף בחטא העגל, ולכן אין הלוי מתבזה שקוראים לפניו על החטא הכבד שדבק בשאר השבטים בישראל.
מנהג זה מובא על ידי "מגן אברהם" ממפרשי ה"שולחן ערוך" במילים הבאות: "גם נוהגים לקרוא ללוי בעלייה לתורה בפרשת העגל וקוראים אותה בקול נמוך".
השנה היא שנה מעוברת ויש בה שני אדרים. 60 יום של שמחה.
מאחל אני לכל עם ישראל שנה שמחה וגאולה שלמה בקרוב ממש.
הרב משיח מיכאלי הי"ו – קרית מלאכי
