פרשת 'יתרו'
התורה היא סם החיים או סם המוות ? והאם ניתן ליהנות ולהתפרנס מדברי תורה.
וכיצד נסביר ונבין את אלו שלכאורה לומדים תורה ונוהגים ההיפך ממה שהתורה מבקשת ודורשת.
האם כדאי ללמד תורה למי שמידותיו אינם מתוקנות ולא הכין עצמו כראוי?
האם ניתן לקבל וללמוד תורה ממי שאין מידותיו ומעשיו ראויים או לשמוע לעיצותיו.
שאלה גדולה מתעוררת כאשר אנו רואים את הפרשה כולה. מחד, פרשה זו הינה פרשת מתן תורה, שהוא המאורע הגדול והמשמעותי ביותר בכל שנות קיום העולם, שכל בריאת שמים וארץ תלויים בו, ושכל יציאת מצרים וניסים שהיו בה אינם אלא בשבילו, וכמאמר הכתוב בפרשת שמות, במפגש הראשון של הקב"ה עם משה רבינו, "וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה"- ויש לשאול מה כאן האות? איזה מן אות הוא זה? רש"י מסביר שבמילים 'תעבדון את האלוקים על ההר הזה' באו לענות על השאלה 'מה זכות יש לישראל שייצאו ממצרים, דבר גדול יש לי על הוצאה זו שהרי עתידין לקבל התורה על ההר הזה'- ולכן כל היציאה. וכך מפרשים כל המפרשים, שכל מטרת יציאת מצרים הינה קבלת התורה.
וגם לאחר אלפי שנים אומר רב יוסף "האי יומא דקא גרים", כלומר, היום הזה, יום מתן תורה, הוא הנותן והגורם משמעות לחיינו, הוא הנותן והוא המביא ערך לקיומנו.
מאידך, הפרשה מתחילה ונקראת על שמו של יתרו, שהינו גוי שעבד עבודה זרה ונתגייר, והוא נותן הצעות אנושיות פשוטות כיצד יש לנהל את סדרי המשפט בעם ישראל. ולכאורה יש לשאול, מדוע נסמכו הדברים זה לזה? ובכלל, מדוע התורה מספרת ומדגישה את הצעתו האנושית של יתרו?
ואולי יש מקום להוסיף ולשאול מדוע זהו חותנו של משה? וכי לא יכלו למצוא מישהו עם 'ייחוס' משובח יותר? ואכן, מספר המדרש שהיו מבני ישראל שהלעיגו על משה בדבר זה… ואולי יש להוסיף תמיהה נוספת, הרי ידוע שהאדם מושפע מאוד ממקום גידולו וחינוכו, ומשה רבינו, נותן התורה, זוכה להתגדל בארמון פרעה, ובוודאי הדמויות החינוכיות שעמדו לנגד עיניו הינם פרעה, יועציו, שריו וחרטומיו, וכי זו האוירה החינוכית ודמויות המופת שכדאי שיעמדו לפני משה?
ונראה שיש כאן יסוד גדול מאוד, שאי אפשר לקבל תורה בלי בניין החוכמה האנושית, בלי תיקון הדרך ארץ הפשוטה. ולכן משה רבינו מתגדל וסופג חוכמה אנושית, ויתרו מופיע לפני קבלת התורה ונותן חוכמה אנושית, סידורית ואירגונית, בטרם קבלת התורה.
וכדברי חז"ל ש"דרך ארץ קדמה לתורה" וכל ההיסטוריה האנושית המתוארת בספר בראשית עניינה דרך ארץ. והסיבה לכך היא שכדי לקבל הארה אלוקית, כדי לקבל שפע אלוקי, כדי לקבל עוצמה אדירה, יש צורך בהכנת הכלים, וזה תפקידנו, ככל שנכין כלים טובים יותר, כך תיקלט התורה בעומק ובגודל נפלא יותר.
ויותר מכך, אם חס ושלום אדם לומד תורה בלא הכנת הכלים, דהיינו, ללא תיקון המידות, ללא דרך ארץ, התורה הופכת להיות כוח משחית והורס, ובלשון הגמרא "זכה- נעשית לו סם חיים, לא זכה- נעשית לו סם המוות". וכדבריו החריפים של הגר"א שהתורה הינה כמטר, ומצמיחה ומגדלת מה שבלב האדם.וכן על המתפרנס מדברי תורה. וכפי שכתבו חז"ל רבי צדוק אומר: אל תעשם (את דברי התורה) עטרה להתגדל בהם, ולא קרדום לחפור בהם, וכך היה הלל אומר: ודישתמש בתגא חלף (מי שישתמש בכתר של תורה – ימותו יחלוף מן העולם), הא למדת, כל הנהנה מדברי תורה – נוטל חייו מן העולם וכפי שמסביר הרבמ"ם"כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכיבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא. לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעולם הזה. אמרו חכמים: כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם. ועוד ציוו ואמרו: לא תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם. ועוד ציוו ואמרו: אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות. וכל תורה שאין עימה מלאכה סופה בטלה, וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות…"
ומאחר וקבלת התורה נעשית בכפייה ולא תלויה בבחירתנו, מה שתלוי בנו הוא הכנת הכלים לקלוט אותה, ולכן גם עיקר עבודתו של האדם הוא תיקון המידות באופן אישי, ותיקון כל הסדרים החברתיים, הכלכליים, המשפטיים, המדיניים וכל סדרי ההנהגה באופן כללי. ואז זוכים לקבל תורה. ומאחר וכולנו עמדנו וקיבלנו את התורה במעמד הר סיני ושמענו הדברים מאת הקב"ה לא ניתן לרמות את עצמינו ע"י תירוצים וחידודי לשון בשם התורה"כקרדום לחפור בה" כי לא ניתן לרמות את המצפון האישי של כל אחד ואחת מאיתנו שהוצפן בנו ע"י שמיעת עשרת הדיברות.
יהי רצון, שנזכה לתקן את כל הסדרים, את ההתנהלות הכלכלית, המשפטית, המוסרית והמידותית שלנו במקום לחפש חסרונות באחרים, ומתוך כך נהיה מוכשרים ומוכנים לקבלת התורה בעומק ובגודל הראוי לה.
הרב יעקב צביקה הי"ו מקרית מלאכי
