פרשת "בהר"
איסור הריבית
לצערנו אנו שומעים שוב ושוב על אנשים שנקלעים למצב כלכלי קשה ונאלצים לקחת הלוואות בריבית ואף בריבית קצוצה ומגורמים מפוקפקים.
הריבית היא איסור חמור שחוזר ונשנה כמה פעמים בתורה: "אם כסף תלוה את עַמי את העני עִמך, לא תהיה לו כנֹשֶׁה לא תשִׂימון עליו נשך" (שמות כב:כד); "וכי ימוּך אחיך… אל תקח מאִתו נשך ותרבית" (ויקרא כה:לה-לו); "לא תשִּׁיךְ לאחיך נשך כסף, נֶשֶׁך אֹכל נשך כל דבר אשר יִשָּׁךְ" (דברים כג:כ).
מטרת האיסור להקל על עניים, חקלאים ובעלי מלאכה, כדי שיוכלו להמשיך בעיסוקם, מקור פרנסתם. אולם הלוואה ללא ריבית פירושה גמילות חסדים, ולא כל המלווים יכלו לעמוד בכך. ואכן, כשם שבשנה השביעית (שמיטה) "משנמנעו מלהלוות זה לזה" התקין הלל את הפרוזבול, כך מצאנו בגמרא אמירה מקבילה: "שלא תנעל דלת בפני לווין" (בבא קמא ח ע"א) – תקנה שבאה לאפשר הלוואה על ידי שיפור תנאי הגבייה של המלווים. אמירה זו מופיעה בגמרא שמונה פעמים, האופי הכפול שיש בהלוואה – גמילות חסד וכלכלי.
דרך אחרת שמאפשרת את מתן ההלוואה היא "העיסקא" על יסוד שותפות בין המלווה ללווה (ב"מ, קד, ע"ב ועיין שם במקורות הנוספים). רעיון העיסקא התפתח בדורות האחרונים ל"היתר עיסקא" (תקנה שהתקין במאה ה-16 הרב מנחם אביגדורס מקראקא. השפעת הריאליה על ההלכה). תקנה זו נהוגה גם היום, וחתומים עליה גם הבנקים בישראל וסניפים רבים בעולם.
למרות איסור הריבית החמור מצאו חכמי ישראל לדורותיהם דרכים לאפשר כלכלה חופשית, צמיחה ופיתוח לטובת הלווים והמלווים. ומשנמנעו מלהלוות זה לזה, דאגו שלא תנעל דלת בפני הלווים וקבעו עיסקא והיתר עיסקא.
עם קריאת מילים אלו חובה עלינו להשמיע ולהזהיר בדבר איסור חמור זה את הרבים, לא אציין את הגינויים שנאמרו ע"י חכמנו למלווים בריבית (כגון : פסול לעדות ועוד דברים חריפים וחמורים).
שבת שלום ומבורך, בברכת שפע , הצלחה והרווחה ושלא נזדקק זה לזה ולא לעם אחר.
הרב רפאל מיכאלי הי"ו אשדוד
